חוק סיפוח הבקעה: תרגיל שקוף

לפני 25 שנה, ערב השבעת הכנסת ה?12, הלכתי לקבל עצות ממי שהצטערתי מאוד על שלא נבחר אליה - אבא אבן. הוא יעץ לי רק דבר אחד: לעולם לא להצביע עבור מה שאני מקווה שלא יעבור. הופתעתי מאוד מהמלצתו. הרי מובן מאליו שלא אצביע עבור מה שאינני רוצה שיקרה. הוא חייך. "אין לך מושג", אמר, "כמה פעמים נתקלים השרים וחברי הכנסת בנסיבות שבהן הם מצביעים עבור החלטה מסוימת רק כשהם משוכנעים שאין לה סיכוי לעבור, אם משום שיש רוב נגדה ואם משום שנסיבות תקנוניות ואחרות ימנעו את מימושה. יהיה לך פיתוי גדול לעשות זאת, גם מכיוון שתרצה להיות שלם עם עקרונותיך ואולי משום שתרצה לקרוץ לבוחריך. אל תעשה זאת לעולם. זו הצבעה מופקרת".

את העצה היחידה והמשונה של אבן לא שכחתי אף פעם, ולא הפרתי מעולם את הבטחתי שלא לעשות זאת. היו פעמים רבות שהפיתוי לכך היה גדול, אבל תמיד נזכרתי בשיחה ההיא.

הצבעתם של שמונת שרי הליכוד ביום ראשון השבוע בעד סיפוח בקעת הירדן היתה מופקרת, משום שהם ידעו בדיוק מה יקרה להצעת החוק בשלביה הבאים. אילו סברו שיש לחוק סיכוי לעבור, לא היו מצביעים עבורו משום שהם מבינים - כך אני מקווה - מהי משמעות העברתו של חוק הזוי שכזה, אשר לא עבר בשום ממשלה ימנית בעבר, גם בכאלו שלא חלמו לקיים אי פעם משא ומתן עם אש"ף.

אבל זו גם הצבעה אווילית, משום שאם אכן נבעה מן הרצון לקרוץ לבוחרי המרכז, קשה להאמין שבנסיבות הנוכחיות יהיה מישהו מהם שיחשוב כי השמינייה הזאת התכוונה באמת ובתמים למעשה שעשתה. הפעם זה היה שקוף יותר מן הרגיל. מכל מקום, הכותרות כבר מגיעות לאמצעי התקשורת בעולם, ואם מישהו רוצה להציג את ישראל כסרבנית שלום קבועה, הוא לא זקוק להרבה יותר מן ההצבעה הזאת.

ולגופו של עניין: כאשר הציג יגאל אלון את תוכניתו לסיפוח בקעת הירדן לפני חוסיין, מלך ירדן, אמר לו חוסיין כי לא יוכל להסכים לה. המלך הסביר כי עליו לדחות אותה משום שמדובר בסיפוח דומה לנגיסתה של רוסיה מפינלנד, ושום פרטנר ערבי לשלום לא יהיה מוכן להשלים עם כך. באותם ימים גינו אנשי הימין בתקיפות את התוכנית כי ראו בה הצעה ותרנית מדי, ואילו אנשי המערך לא היו מוכנים להעלותה לדיון בממשלה, מסיבות אחרות.

אחרי יותר מ?46 שנה מנסים גורמים בימין לאמץ את הרעיון, שנועד כל כולו להגן על ישראל מפני החזית המזרחית באמצעים של המאה ה?20. כיום, כשיש בידי צה"ל אמצעים טכנולוגיים שונים לחלוטין, וכאשר לישראל כבר יש הסכם שלום עם ירדן, וכשעיראק עברה שינוי מרחיק לכת לאחר מלחמת המפרץ השנייה, מדובר ברעיון אנכרוניסטי, ואף מיותר, שנועד רק להרגיז את מי שמנסים להגיע להסדר מדיני, מתוך הבנה כי הסכם כזה הוא האינטרס האמיתי של ישראל.