נשיא ארה"ב ברק אובמה לא יתאמץ להשאיר את 2013 בזיכרון האישי והקולקטיבי, זאת אף על פי שבשלהי השנה מעידים הנתונים על שיעור הצמיחה והתעסוקה כי המשק האמריקני בעיצומו של תהליך התאוששות מן המשבר החריף. הנתונים על רמת התמיכה הציבורית בנשיא ועל היקף שביעות הרצון מתפקודו מצביעים על שפל חסר תקדים. הסיבה שהבית הלבן אינו זוכה לאחרונה ולו לקורטוב של חסד על רקע ההתפתחויות הכלכליות, מעוגנת בסדרה מתמשכת של כישלונות ושל כשלים מנהיגותיים וניהוליים בולטים, שהגיעו לשיאם בשנה החמישית לכהונתו של אובמה.
היהלום שבכתר הוא הרפורמה בביטוח הרפואי, שעמדה במוקד מאמצי החקיקה של הנשיא ה?44 במהלך תקופת כהונתו הראשונה. והנה, לאחר שגבעת הקפיטול אישרה את החוק פורץ הדרך ולאחר שביהמ"ש העליון העניק לו את גיבויו, התברר שממשל אובמה מתקשה לתרגמו לשפת המעשה. בעיצומם של הימים שבהם נחשפו לעין כל יכולותיה הטכנולוגיות המדהימות של הסוכנות לביטחון לאומי, נחשפו גם אוזלת היד, השלומיאליות וחוסר התכנון הפדרליים בכל הקשור לסוגיה הפשוטה כל כך של התארגנות בעוד מועד לשיווק פוליסות הביטוח הרפואי החדשות. אף על פי שאין לצפות מן הנשיא להיות מעורב אישית בכל פרטי הביצוע הביורוקרטיים, מדובר ביעד החברתי שאליו שאף יותר מכל, המצדיק לכאורה מעקב הדוק יותר.
ביטוי נוסף, ומטריד לא פחות, לעובדת ניתוקו של המשרד הסגלגל מדפוסי פעולתה של הביורוקרטיה הפדרלית העניקה פרשת סנודן, שהתפוצצה ב?2013 והעכירה את יחסי ארה"ב כמעט עם כל בעלות בריתה. בניגוד להשקפת עולמו הליברלית של הנשיא, ולדגש ששם בנאומיו הרהוטים על זכויותיו ועל חירויותיו האוניברסליות של היחיד, נחשפה לאחרונה שערוריית הציתות, המעקב והחדירה הבוטה אל תוככי המרחב הפרטי של אזרחים אמריקנים לא מעטים, ובעיקר של מיליונים רבים ברחבי העולם, כולל קברניטיהם של שותפים לדרך. כמו במקרים אחרים, תגובת אובמה לנוכח התנהלות פולשנית זו של "האח הגדול" היתה מגומגמת ומהוססת, והצביעה על ריחוק, על ניתוק ועל חוסר יכולת לאחוז את השור בקרניו ולאכוף על קהיליית המודיעין מערכת של בלמים ושל ריסונים, שישקפו נאמנה את מסכת אמונותיו האידיאולוגיות.
רפיסות, הססנות ורתיעה
גם בתחום מדיניות החוץ ציוניו של הבית הלבן על תפקודו ב?2013 נמוכים עוד יותר מבשנה הקודמת ומצביעים על התנערות מחובתו הבסיסית להגן על היציבות ועל הסדר העולמי. בזירת המזרח התיכון, למשל, זועקים ממש לשמיים מחדליו הן בזיקה למצרים, לסוריה וכמובן לאיראן. מכל המכלולים האלה מצטיירת תמונה של רפיסות, של הססנות ושל ויתור מרצון על מנופי השפעה כוחניים, כמתחייב ממעמדה של ארה"ב כמעצמת?על הגמונית.
כך, למשל, נרתע אובמה ברגע האחרון מן העימות הצבאי (המוגבל) עם בשאר אסד, למרות מחויבותו המוצהרת והמפורשת לפעול לנוכח הטבח הכימי בפאתי דמשק. גם במישור האיראני עוררה להיטותו להגיע להסכם בכל מחיר עם הנשיא חסן רוחאני סימני שאלה מטרידים בכל הקשור לאמינותו של הנשיא ולמידת יכולתו להנהיג בבטחה את הקהילה הבינלאומית.
מדאיגה ומתמיהה לא פחות היתה התנהלותו של ממשל אובמה בחזית המצרית במהלך 2013. הכתף הקרה, שוושינגטון מפנה כלפי משטרו הפרו?מערבי של הגנרל סיסי, עוררה גל של זעזוע בכל רחבי העולם הערבי הסוני והקרינה תחושה של אובדן דרך ושל חוסר הבנה יסודי של האינטרסים האסטרטגיים, שעמדו על הפרק. התוצאה הנגזרת ממכלול זה היתה בשלהי השנה התנהלותן הכוחנית של סין (בזירת הים הסיני) ושל רוסיה (בעיקר בזירת אוקראינה), שהעידה על כך שהן ערות היטב לחולשתו הגוברת של העיט נטול השיניים, ומשרטטות מחדש, בהתאם, את מרחב השפעתן.
עם ירידת המסך על שנת 2013 נותר להמתין ולראות אם תהליך נסיגה והידרדרות זה, עם כל הסכנות הטמונות בו, יימשך בקצב הנוכחי גם בשנה האזרחית שבפתח.