פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הקרב על וולגוגרד: סטלינגרד של פוטין

      פיגוע ההתאבדות השלישי בחודשיים הופך את העיר לסמל המאבק הכושל בטרור. עם זה עוד אפשר לחיות, אך העיתוי הבעייתי, לקראת אולימפיאדת סוצ'י, מציב את פוטין בעמדה פגיעה מאוד

      עד לפני שנת 1961, וולגוגרד נשאה את השם סטלינגרד, העיר שהפכה לזירת אחד הקרבות העקובים מדם במלחמת העולם השנייה ותולדות המלחמות בכלל. כעת, עם שלושה פיגועי התאבדות תוך חודשיים וחצי, וולגוגרד הופכת לסטלינגרד של ולדימיר פוטין, סמל למאבק הדמים של רוסיה נגד הטרור.

      בסטלינגרד המקורית, אחרי כמעט חצי שנה של קטל, רוסיה גברה בסוף על הנאצים - במחיר הבלתי נתפס של חיי 1,129,619 בני אדם. הקרב של פוטין נמשך כבר שנים - האם יצליח לנצח בו, ומה יהיה המחיר?

      וולגוגרד כבר "כיכבה" כיעד לפיגוע באוגוסט 2004, אז מחבלת מתאבדת פוצצה באוויר מטוס שהיה בדרכו ממוסקבה לוולגוגרד. מאז ראשית שנת 2011, הרוסים קיבלו הפוגה זמנית במסע הטרור מחוץ לרפובליקות של צפון הקווקז, עד שב-21 באוקטובר, מחבלת מתאבדת פוצצה אוטובוס וגרמה למותם של שמונה בני אדם. בפיגוע שאירע אתמול (ראשון) בכניסה לתחנת הרכבת של העיר, נהרגו לפחות 16, כולל ילדה בת תשע והבוקר, גבה הטרור עוד כ-15 קרבנות בפיגוע באוטובוס עירוני.

      עוד על הפיגוע בוולגוגרד:
      "אלמנה שחורה כפולה": המחבלת נישאה לשני טרוריסטים
      תיעוד: 16 הרוגים בפיגוע בתחנת רכבת בוולגוגרד

      מפת וולגוגרד (עיבוד תמונה , GOOGLE MAPS)

      הדיווחים בתקשורת הרוסית אתמול היו מבולבלים: תחילה, דובר על מחבלת מתאבדת בשם אוקסנה ארסלנובה, שהיתה מבוקשת כבר כמה שבועות בגלל מעורבותה בפעילות המחתרת האיסלאמיסטית בצפון הקווקז. כלי התקשורת סיפקו שלל פרטים אודותיה, כולל תמונה והיותה אלמנתו של לוחם המחתרת - וגם דווח כי בזירת הפיגוע מצאו את ראשה. מאוחר יותר, סוכנות הידיעות "אינטרפקס" דיווחה על סמך מקור המעורב בחקירה, כי את פיגוע ההתאבדות ביצע גבר בשם פבלוב "בעל חזות סלאבית", באמצעות תיק שבו החביא את המטען. לקראת הלילה, הכותרות עברו שינוי נוסף וחזרו לכותרת הניטרלית של תחילת היום - "בוצע פיגוע".

      זה לא ששאר העולם מצא פטנט טוב יותר מרוסיה להתמודד עם הטרור - לרוב, המסקנה היא שניתן לצמצם את הנגע, אבל עדיין - טרור הוא איום שנמשיך לחיות אתו. עם זאת, העיתוי לא יכול היה להיות בעייתי יותר עבור ההנהגה הרוסית - 40 יום לפתיחת המשחקים האולימפיים בסוצ'י, חצי יממה של נסיעה דרומה מוולגוגרד (בקנה מידה רוסי, זה קרוב למדי), ובדיוק כשבקרמלין מנסים לשכנע שהאיום הביטחוני טופל.

      רוסיה נמצאת בעמדה פגיעה: עיני כל העולם יהיו נשואות לאולימפיאדה, וזה פיתוי גדול מדי בשביל הקיצוניים שלא לנסות להוציא לפועל הצהרות אלימות, שיעלו הרבה, הרבה פחות מהאולימפיאדה עצמה. אפשר, כמובן, להגביר את האבטחה - אך עוד לפני פתיחת האולימפיאדה, ספורטאים ועיתונאים כבר התלוננו על הסחבת והבדיקות הקפדניות מדי לטעמם בשדה התעופה בסוצ'י.

      מובלעת מצורעים שעדיף לא לחשוב עליה

      מאז מלחמת צ'צ'ניה הראשונה בשנים 1994-1996, הסכסוך שהיה בעיקרו לאומי לבש בהדרגה צביון דתי. מנהיגי הבדלנים, שהיו חילוניים יחסית בתקופה הסובייטית, הוחלפו במטיפים להקמת נסיכות איסלאמית כוללת בצפון הקווקז. עם השנים, הסכסוך גלש לדגסטאן השכנה, עם פיגועים במרכז מחצ'קלה הבירה וחטיפות של בני אדם.

      למרות שהסכנה נותרה על כנה וההקצנה המשיכה לחלחל, בשנים האחרונות, רשויות רוסיה החליטו לנהל מדיניות של מיקור חוץ לבעיות בצפון הקווקז. בתוך כך, לאנשים כמו נשיא צ'צ'ניה רמזאן קדירוב, ניתנה הסמכות לטפל בבעיות כעולה על רוחו, ואילו בשביל רוב תושבי רוסיה, האזור הפך למעין מובלעת מצורעים שעדיף לא לחשוב עליה.

      גרוע מכך, שלטונות רוסיה מתעלמים מהמציאות הדמוגרפית המשתנה - האוכלוסייה הסלאבית המצטמצמת והאוכלוסייה המוסלמית הגדלה, אשר מרגישה לעתים קרובות נדחקת לפינה. המאמצים לריכוז הכוח וטיפוח הגאווה הלאומית הביאו לזינוק הלאומנות ברוסיה, כשלא מעט התבטאויות שנויות במחלוקת באו מנציגי הכנסייה הפרבוסלבית. התוצאה: מתחים על רקע אתני ודתי ועימותים בלתי נמנעים, דוגמת המהומות ההמוניות שפרצו בפרבר המוסקבאי בירולייבו באוקטובר השנה, נגד "קווקזים", אחרי שתושב מקומי נדקר על פי החשד על ידי מהגר מאזרבייג'אן.

      אם ימשיכו המגמות הנוכחיות, הדחייה תוביל להקצנה של האוכלוסייה המוסלמית בתוך רוסיה - אף בלי צורך במטיפי ווהאביזם המיובאים מהמזרח התיכון. כשהרשויות מתחילים לאסוף רוק לצורך דגימות ד-נ-א מהנשים בצפון קווקז למקרה שיצטרכו לזהות מתאבדת, האין זה שווה ערך להודאה כי הפיגוע הבא זה רק עניין של זמן?

      לכאורה, המלחמה נגד הטרור תמיד היתה אחד המאפיינים הבולטים של עידן פוטין, שעוד בשנת 1999, בהיותו ראש ממשלה טרי שמונה על ידי בוריס ילצין, הבטיח "להטביע מחבלים בבית שימוש". הוא היה הראשון להרים טלפון לנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש, אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר (שאחריהם הדיווחים על הפרת זכויות האדם בצפון קווקז נעלמו כליל מהתקשורת האמריקאית).

      נשיא רוסיה ולדימיר פוטין (AP)
      נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין (צילום: AP)

      ללמוד מהניסיון - ומהטעויות - של ישראל

      אך בשנים האחרונות, נדמה שבמוסקבה מרוכזים יותר ברדיפת ההומואים וחיסול המזימות המערביות מאשר באיום הטרור של האיסלאם הקיצוני, ושיתוף הפעולה עם אירופה המערבית וארה"ב במאבק נגדו. שורשי המימון שלו והאידאולוגיה ההרסנית עשויים להכות עם הזמן שורש בקהילה המוסלמית, אם ימשיכו לקבל מסרים של חשדנות ודחייה.

      החוקר קיריל בנדיקטוב פרסם פרשנות בעיתון "איזבסטיה" בעקבות הפיגוע, בה הציע ללמוד מהניסיון הישראלי בטיפול בטרור - ולהגיב בצורה חריפה ביותר לפיגועים. "על מעשי ישראל נמנים צעדים כגון גירוש משפחות המחבלים, הריסת בתיהם, מעצרים של מנהיגי דת המסיתים לפיגועי טרור, חיסולים של מחבלים ומנהיגי ארגוני הטרור", כתב בנדיקטוב, "אך יש ללמוד גם מטעויות של אחרים – 'סתם' גירוש של משפחות המחבלים לאזורים אחרים או מדינות אחרות מוביל לעתים קרובות לתמיכת הקהילה בהם כקרובי משפחה של גיבורים. זה רק מעלה את המוטיבציה של מחבלים עתידיים. אך אם לא רק יגרשו, אלא גם יבודדו את משפחת המתאבד במחנה רחוק - זה יערער את הנחישות שלהם".

      במקרה של המשברים באיראן וסוריה, רוסיה מתעקשת על פתרון פוליטי בלבד. פתרונות כוחניים, אומרים נציגיה, רק מחמירים את המצב. אך זה בדיוק מה שרוסיה עשתה בשני העשורים האחרונים עם המשברים הביטחוניים הפנימיים שלה - והפתרון לא נראה באופק.