פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אומרים "ימני", מתכוונים "מזרחי מתלהם"

      בביקורת של השמאל על הימנים עדיין חבוי המרכיב הגזעני. דוד אוחנה יורד לשורשים החברתיים של הפוליטיקה הישראלית, וקובע: השד העדתי עדיין מכתיב לנו איך לחשוב ולמי להצביע

      אחד הטיעונים היומיומיים הנפוצים שמציגים אנשי שמאל בדיונים פוליטיים, הוא שהימין, ובעיקר הליכוד, אינו אלא אספסוף ניצי ומתלהם. לטיעון הזה יש משמעות גדולה, בעיקר בהתחשב בכך שנתח ניכר מחברי הליכוד ומצביעי הימין בכלל מורכב מבני עדות המזרח. ישנה בהחלט אפשרות שהסטיגמה על דמות "הימני" אינה אלא כיסוי לדמות "מזרחי המתלהם", שדעותיו פחות נחשבות כי הוא לא רציונלי כמו האשכנזי השמאלני. הוא בעצם לא מבין, הוא נחשל, ולכן הוא מצביע ימין.

      נשאלת השאלה, מדוע הימין משך את בני עדות המזרח? יש שיאמרו כי תחושת הקיפוח של העולים מארצות ערב בשנות ה-50 יצרה ניכור ממפא"י ההיסטורית, שהוליד את החיבור הטבעי עם תנועת החירות - חיבור שהגיע לשיא בפרשת ה"צ'חצ'חים" של דודו טופז ונאום התגובה של מנחם בגין בבחירות 1981. אין ספק שלפרשה ההיא הייתה השפעה גדולה, אך התמיכה הגדולה בעמדות הימין מתחילה בעצם מהפן הדתי-מסורתי. היהודים הספרדים, ששמרו ברובם על המסורת בגולה, יכולים להזדהות הרבה יותר עם חוסר הרצון לוותר על שטחי מולדת עקב זיקתם הדתית, וירושלים הינה הדוגמה המובהקת לכך - החיבור הגדול של העיר לדת והימצאותם של מקומות מקודשים מקשים מאוד על יהודים מסורתיים להזדהות עם עמדות השמאל המצדדות בפשרה טריטוריאלית בעיר. תימוכין לכך ניתן לראות גם בתמיכתם הגורפת של הכיפות הסרוגות בדרך הימין, גם בקרב הציבור האשכנזי.

      השמאלנים "חכמים" יותר?

      בצד השני, חלק הארי של מצביעי השמאל שייך לעדות אשכנז, וניתן לטעון זאת גם מהכיוון השני - רובו הגדול של הציבור האשכנזי בישראל מצביע לשמאל. אבל לא קידמה היא זו שמושכת את האשכנזים לצד השמאלי של הקשת הפוליטית, אלא אותה השפעה חברתית. מקימי המדינה נמנו ברובם על יהדות מזרח אירופה, בעיקר מברית המועצות, שנשלטה באותה תקופה על ידי משטר קומוניסטי ששלל כל השתייכות דתית. הם נולדו אל תוך המנטליות הקיבוצית והסוציאליסטית שאפיינו את המדינה, ולכן עד היום תומכים בה. זהו אורח החיים לו היו רגילים שעיצב את תפיסת עולמם, תפיסה שעברה מדור לדור.

      בישראל ההשפעה החברתית על נטייה פוליטית מקבלת משנה תוקף עקב כוך ההיתוך בין מזרח למערב, אך תופעה זו הינה תופעה שכיחה בכל מדינה דמוקרטית. אפילו בארה"ב, הדמוקרטיה המתקדמת ביותר, קהילות מיעוט כמו יהודים, לטינים ואפרו-אמריקאים מזוהים יותר עם המפלגה הדמוקרטית, וגם במקרה זה הסיבה היא שינויים חברתיים שעברה החברה האמריקנית עקב הגירה והזדהות של מנהיגים דמוקרטיים עם שוויון זכויות בין גזעים. ממש כמו בגין.

      טיעון נוסף הוא שהשמאלנים "חכמים" יותר, הרי הם נמצאים בראש הפירמידה של החברה הישראלית - באקדמיה, בבתי המשפט, בתקשורת, ואפילו בקהילה העסקית. אבל הנתון הבולט ביותר בפועל הוא שרובם ככולם הם ממוצא אשכנזי, נתון שנוטים לשכוח. יהדות אירופה, מעבר לתיאור הנאמר לעיל, הינה קהילה שהושפעה מאוד מהתרבות המערבית המתפתחת ומתנועת ההשכלה, ועקב העובדה שהם אלה שהקימו את מוסדות המדינה לא היו להם מתחרים על השליטה בעמדות המפתח. תוסיפו את שיטת הכרטיס האדום שהונהגה בעבר במפא"י והתשובה לפניכם - שליטתו של השמאל היא דבר טבעי, שייקח עוד זמן רב עד שישתנה. אותה אידיאולוגיה פוליטית שאיבדה את מעמדה במהפך ב-1977 בעצם מיושמת בדרכים אחרות, כמו האקטיביזם השיפוטי שצמח בשנות ה-80 בבית המשפט העליון במקום הפורמליזם השמרני שאפיין את הרשות השופטת בתקופת קום המדינה.

      החלוקה מאז ומעולם לא הייתה מוחלטת כמובן. חברי תנועות בית"ר, האצ"ל והלח"י היוו נדבך חשוב באוכלוסייה הארצישראלית דאז, ורובם המוחלט היה אשכנזי, וגם בצד השני ניתן לומר ההיפך. גם באקדמיה ובבתי המשפט ניתן היה למצוא קמצוץ של ימין, וגם בשכונות המצוקה המזוהות עם הליכוד נמצאו אפילו חברי מק"י כמו הפנתרים השחורים. כיום נישואי התערובת אף טשטשו הבדלי מוצא בחלק מן האוכלוסייה. אבל בסופו של דבר המסורת החברתית, ולא התקשורת או אפילו אירועים היסטוריים היא הכלי העיקרי שמעצב את השקפת עולמנו ואת מעמדנו הסוציו-אקונומי ההתחלתי, והיא מנהיגת הדעה האמיתית.

      דוד אוחנה הוא סטודנט למשפטים ורכז תא הליכוד באוניברסיטת תל אביב

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il