האלימות והחשש האמיתי מהסכם

עדיין לא ניתן לכך שם, אבל מדובר ביותר ויותר אירועים אלימים. התקשורת מדברת על האינתיפאדה השלישית, צה"ל עדיין מסביר כי מדובר באירועים בודדים, השמאל מסביר שזוהי תוצאת ההאצה בבנייה בשטחים, והימין מוצא את הקשר בין כל אידיוט שתוקע סכין בגבו של שוטר קהילתי לבין הנשיא הפלשתיני. ואם מדובר באלימות מוכוונת מן הראש, איזה טעם יש להמשיך במו"מ?

אך כנראה האמת נמצאת במקום אחר. במשך חודשים אחדים היה נדמה שהמו"מ חסר כל סיכוי. אובאמה ויתר עלינו מזמן, אבל נתן לקרי לשחק עם דיפלומטיית הדילוגים שלו, ציפי לבני חייבת לעשות משהו שיצדיק את הישארותה בקואליציה ימנית, נתניהו אינו רוצה להכעיס את אמריקה, וגם מחמוד עבאס לא ממש רוצה להרגיז את אובאמה: הנושאים והנותנים מטעמו מתפטרים בכל יום שני וחמישי, והוא דוחה זאת בחיוך.

אבל פתאום זה נראה רציני יותר. פתאום מסתבר כי מדובר בעבודה אינטנסיבית של מאות אמריקנים המנסים להציע לנו הצעות מעשיות. פתאום מסתבר שהאמריקנים קושרים את התקדמות השיחות עם איראן כדי להסיר את האיום, עם קידום תהליך השלום. הם באמת רוצים להגיע להסכם מסגרת, ובהסכם שכזה יופיעו מילים שלא כולם יאהבו לשמוע. ואולי גם יותר ממילים.

המתנגדים, בשני הצדדים, היו שקטים כי לא האמינו ברצינות המהלך. עכשיו הם מתעוררים. עדיין אינם בטוחים כי זה רציני, אבל חוששים. על רקע זה מתפתחת הקצנה בהתבטאויות הימין הקיצוני בממשלה ובכנסת, ועולים רעיונות הזויים לחקיקה (כגון הצעת החוק המבקשת לחייב את עצם העלאת נושא ירושלים למו"מ בתמיכה מראש של 80 ח"כים), ואילו בצד הפלשתיני, לצד עלייה במפלס ההתבטאויות, עולה גל האלימות.

"כשאין מו"מ יש אלימות משום שאין מו"מ, וכשיש מו"מ יש אלימות משום שמתנהל מו"מ", טוענים בימין. לא בדיוק. ידענו תקופות שקטות מאוד בשנים האחרונות, גם בתקופה כזו וגם בתקופה כזו, אבל האלימות הנוכחית היא, ככל הנראה, תוצאת החשש של גורמים פלשתיניים קיצוניים כי חלוקת הארץ מתקרבת שוב, וכי יש לעשות כל מה שאפשר כדי למנוע זאת, משום שהארץ היא בעיניהם "ווקף", הקדש מוסלמי.

אם הזרם המרכזי בממשלה מעוניין בהצלחת השיחות ומבין שהשר בנט טועה ומטעה בכך שהוא מייחס את האלימות למחמוד עבאס, יהיה עליו לאמץ את גישתו של יצחק רבין: מאבק בטרור כאילו אין מו"מ והמשך המו"מ כאילו אין טרור. זה מרגיז, זה מעצבן, ואין לכך תחליף. האופציה הקלה ביותר היא לאיים בהפסקת השיחות כל עוד לא תיפסק האלימות, אבל מחיר אופציה כזו יהיה גבוה. סביר להניח כי הסכם שלום מלא יעמיד הכל בפני עובדה מוגמרת וינמיך מאוד את הלהבות. אם ייפסק המו"מ, לא יהיה הסכם ולא יהיה שקט.