כולנו חייבים להילחם על פולארד

בואו נודה על האמת - יהונתן פולארד לא ממש בראש שלנו. אני מתכוונת, הוא לא כואב בבטן של כל אחד מאיתנו, אזרחי המדינה. הדברים נכתבים בצער, חרף דבריו הנחושים של ראש הממשלה בנימין נתניהו על הצורך לשחרר את פולארד, ואף על פי שהקונצנזוס הקיים בקרב הציבור - שכ?220 אלף מתוכו (מעט מדי!) חתמו על העצומה לשחרור - משתקף אפילו בכנסת, שבאחת מוועדותיה החשובות התקיים אך אתמול דיון המבטא הסכמה לרוחב הקשת הפוליטית.

חברים, פולארד לא בראש שלנו. לו היה, היינו נרתמים. אני מתכוונת - ממש נרתמים. יוצאים לרחובות, יושבים באוהלי מחאה מול משרדי הממשלה, מפגינים בדממה נחושה מול בניין השגרירות האמריקנית בארץ ואולי לא רק בארץ, ושידוריה של תוכנית חדשות באחד מערוצי הטלוויזיה היו מציבים לאוזנינו את השעון המתקתק, המזכיר בכל 24 שעות: יהונתן פולארד שלנו כבר 10,262 ימים בכלא(!!!). ממש כמו שעשינו בימים הנוראים כאשר גלעד שליט נמק בשבי.

כי למרות שיהונתן הוא לא הילד, האח או האבא של איש מאיתנו, וכשרעייתו אסתר מתראיינת היא עושה זאת במבטא אמריקני, זר, ולמרות שהוא לא לבש מדים כשנתפס, ושבתחילה המדינה התכחשה לכל קשר איתו, הוא שלנו! והיום כולנו כבר יודעים את גודל תרומתו של החייל, שהיה אלמוני לנו. וכולנו כבר יודעים שהעוול שנעשה לו הוא חסר תקדים. שמעולם לא הפקרנו כך שבוי שמקום הימצאו גלוי וידוע.

ולמרות שמטעמי היגיון, הגינות וצדק, ובהשוואה לאחרים שעשו את מה שעשה, ברור שצריכה היתה ארה"ב לשחררו, ולמרות שגם בקרב האמריקנים גדל והולך מספר התובעים את שחרורו, החל בארגונים היהודיים וכלה באישי ממשל לשעבר, ולמרות ש"שחרורו של פולארד כעת אינו רק מחויב על פי הצדק אלא גם יסיר מאיתנו (האמריקנים) מבוכה מוסרית", אמר לפני ימים ספורים ד"ר לורנס קורב, תת?שר ההגנה לשעבר, כשהתחוור שארה"ב מרגלת גם אחרינו - למרות כל אלה עדיין לא יצאנו לרחובות. למה? אולי כי לפי תפיסתנו, "שבוי" הוא אדם שנמק בכלא האויב, ולכן קיימת סכנה לחייו, ואילו יונתן שלנו "בסך הכל" יושב בכלא "ידידותי". באמריקה.

המציאות כמובן שונה. שבע שנים בצינוק בלי לראות אור יום, ועוד עשרות שנים בבתי סוהר, בתנאים קשים ביותר, הרסו את המערכת החיסונית שלו. הוא סובל מלחץ הדם, כולסטרול גבוה, סוכרת, דלקת פרקים כרונית, סימפטומים של גלאוקומה, התקפות קשות מכיס המרה, גידולים בסינוס וסינוסיטיס כרוני. בשנתיים האחרונות אושפז חמש פעמים בטיפול נמרץ. בפעם האחרונה שעבר ניתוח דחוף ציין הרופא שאם היה מגיע כמה שעות מאוחר יותר, לא היה כבר את מי להציל.

מחצית מ?60 שנותיו - פולארד בכלא. אם ישתחרר, יש סיכוי שיצליח להשתקם מבחינה רפואית. אנו חייבים לו את המלחמה להצלתו. במקום שבו הצדק, ההגינות ואפילו מידת הרחמים אינם עומדים, חייבים אנו לעמוד. חובה לחתום על העצומה לשחרורו, לפעול בפייסבוק וברחובות, ממש כמו עם גלעד שליט, שאף רתם עצמו למאבק.