הגלגול האחרון של "חוק העמותות" הוא ניסיון נוסף להשתיק את ארגוני השלום וזכויות האדם ולהציג אותם ואת סביבת התמיכה שלהם כבלתי לגיטימיים. איך עושים את זה? בין השאר על ידי הטבעה חוזרת ונשנית של הפיקציה המוסכמת בדבר "מימון ממדינות זרות". כך, מלמדים בכל בתי הספר לתקשורת, משתיקים יריב פוליטי: מסיטים את תשומת הלב מהעובדות וחוזרים מספיק פעמים על הבדיה, עד שאין עוד מי שיתהה למי בעצם קוראים כאן "מדינות זרות"?
המדינות המכונות בפי הימין "זרות" הן ידידותיה הגדולות של מדינת ישראל. תמיכתן של מדינות אלה בארגוני החברה האזרחית בישראל היא פסיק קטן בכלל התמיכות ושיתופי הפעולה הכלכליים, אקדמיים ותרבותיים, שיש להן עם מדינת ישראל. הניסיון להפריד בין שיתופי הפעולה הכלכליים והאקדמיים לשיתופי הפעולה עם ארגוני החברה האזרחית הוא הטעיה מכוונת. ההסכמים בין ישראל לאיחוד האירופי ולמדינות ה-OECD מבוססים לפני הכול על ערכים משותפים, ובראשם דמוקרטיה וזכויות אדם. לא מדובר כאן בסיסמאות ריקות אלא בסעיפים מחייבים ומנוסחים היטב המצויים בכל ההסכמים לשיתוף פעולה. רק לאחרונה עמד על הפרק הסכם הורייזן 2020 לשיתוף פעולה אקדמי אירופי-ישראלי. ממשלת נתניהו, למרות מחאתה, נתנה את הסכמתה לכך שההסכם לא יחול על מוסדות אקדמיים שאינם בתוך גבולות הקו הירוק. ממשלת נתניהו, כמו קודמותיה, גם הסכימה בשתיקה לסימון של מוצרים מההתנחלויות. כל זאת משום שהיא יודעת שמקורן של ההגבלות בעקרונות היסוד של ההסכמים עליהם היא חתומה, ושללא שיתופי פעולה אלה - לא המשק ולא האקדמיה הישראלים יוכלו לפרוח.
מדינות זרות באמת
ראש הממשלה גם יודע שפגיעה בארגונים לשלום וזכויות אדם אינה מתיישבת עם הערכים עליהם מבוססים הסכמים אלה. לכן הוא עצר ברגע האחרון את הצעת החוק בגלגולה הקודם. אבל הוא לא מונע מחברי הקואליציה שלו להפריח הצעות חוק חדשות ולזכות בכותרות המאיצות את תהליכי הדה-לגיטימציה של ארגוני השלום וזכויות האדם בזירה הציבורית. ההתפתלויות של מנסחי החוק, הטוענים שהוא מכוון כביכול רק נגד ארגונים מסוג מסוים, רחוקות מלשכנע. מדובר בתהליך זוחל של השתקת ביקורת פוליטית באמצעות השחרת כל הארגונים לשלום וזכויות אדם, בין השאר, על ידי הכפשה חוזרת ונשנית של חלק ממקורות המימון שלהם.
ישנן כמובן גם מדינות זרות באמת - זרות לפחות לרוב הדמוקרטי במדינת ישראל. ממשלת אוקראינה למשל, עצרה את מהלכי ההצטרפות לאיחוד האירופי בשל המכבש החומרי והפוליטי שמפעילה עליה ממשלת רוסיה, המכתיבה לה תנאי שותפות בדמות חיבוק של דוב סיבירי. אזרחי אוקראינה יוצאים כבר שבוועות לרחובות בקור העז ותחת דיכוי משטרתי כבד, משום שברור להם שלמועדון המדינות לו ישתייכו תהיה השפעה מכרעת על חירויותיהם הבסיסיות ועל סיכוייהם ליהנות מחיים דמוקרטיים ומשגשוג כלכלי. גם הם יודעים שהמדינות המשגשגות ביותר הן אלה שחרתו על דגלן את הדמוקרטיה וזכויות האדם.
בימין מנסים לשכנע אותנו שבעצם נוכל להסתדר לבד, בלי תמיכתן החומרית, המוסרית והפוליטית של מדינות אירופה ושל ארה"ב או אולי בתמיכתן של מדינות מסוג אחר. רובם המחלט של אזרחי ישראל אינם הולכים שבי אחר החזון הזה ומבינים ששגשוגה של מדינת ישראל תלוי בקשריה עם המעצמות הדמוקרטיות שהן גם ידידותיה הגדולות. במועדון הזה, פעולתם החופשית של ארגונים לשלום וזכויות אדם והגנה על חופש הביטוי וההתארגנות הם חלק בלתי נפרד מתנאי החברות.
יהודית אופנהיימר היא מנכ"לית עמותת "עיר עמים" הפועלת למען יציבות, שוויון ועתיד מדיני מוסכם בירושלים
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il