בשנים האחרונות, כמעט בכל שיחה שעוסקת באיראן, עולים שני נושאים קבועים שבהם, איך לומר, איראן לא כל כך מצטיינת: מצבה הכלכלי של הרפובליקה האיסלאמית ויחסו של המשטר לזכויות אדם, ובמיוחד לזכויות הנשים. אם במצב הכלכלי עוד אפשר לתלות את האשמה בסנקציות שהושתו בשנים האחרונות על ידי המערב בשל תכנית הגרעין, בכל הנוגע למצב העגום בכל הקשור לזכויות האדם והאישה במדינת האייתולות, האשמה כולה מוטלת על מדיניותה של ההנהגה בתחומים אלה. אבל באיראן, בה המערכת הכלכלית היא שילוב ייחודי של תורות כלכליות שונות שבראשן התפיסה הדתית-איסלאמית של חברה וכלכלה, יכולים, ויכולות, להיות גם יוצאים מן הכלל.
עוד בעולם:
מאות הפגינו נגד ממשלת ארדואן בטורקיה: "גנבים"
שר האוצר לשעבר של לבנון חוסל בפיגוע בביירות
דוח רוסי: ערפאת מת בנסיבות טבעיות ולא הורעל
אחת הנשים שאין ספק שניתן להגדירה כיוצאת מן הכלל בספרה הכלכלית האיראנית היא סיידה פאטמה מוקימי, שנחשבת כבר כמה שנים לאישה העשירה ביותר באיראן. מוקימי הקימה בשנת 1984 את חברת "סדיד-באר" העוסקת בשינוע סחורות בתוך איראן ומחוצה לה. לחברה צי אדיר של רכבי תובלה ואוניות משא אשר עוגנות במרבית נמלי העולם. מוקימי, בת 55, מהנדסת תעבורה ובניין בהשכלתה, נשואה ואם לבן ולבת. בעלה, מהנדס בניין, גם הוא עובד בחברה שייסדה, סיפר כי השניים הכירו לפי שנים רבות כשעבדה תחתיו בחברה אחרת. לפני כשנתיים, כשהתפרסמה רשימה המדרגת את 30 העשירים של איראן, הופיעה גם מוקימי, תוך שהיא מוגדרת "מיליארדרית". בשיחה עם סוכנות הידיעות "מהר" היא הזדרזה להכחיש עובדה זו. "אני אישה רגילה שחיה חיים רגילים לגמרי", התגוננה אז.
באיראן של השנים האחרונות קשה מאוד להתפרנס, על אחת כמה וכמה להתעשר אם אין לך או למי ממקורביך קשר למשמרות המהפכה ומסדרונות השלטון. מוקימי טוענת כבר תקופה ארוכה כי לממון הרב שצברה אין שום קשר לגורמי שלטון והיא מכחישה ידיעות כאילו עשתה את הונה בעזרת הטבות או פרוטקציות מטעם בכירי המשטר האיראני. לדבריה,דווקא ההיפך הוא הנכון משום שהיא נאלצה להתמודד עם מכשולים רבים יותר מכל אדם אחר בשל היותה אישה בחברה הדתית והשמרנית באיראן.
"כמו אשתו של הנביא מוחמד"
"היחס של החברה הוא זה שביקש לשים לי מכשולים. הם לא יכלו לקבל את העובדה שאני עוסקת במקצוע שמסורתית משויך לגברים", אמרה בראיון למגזין "THE BUSINESS YEAR" בשנת 2011, "זה לא המצב רק באיראן אלא בכל העולם. כולם חושבים שבמקצוע השינוע לא מסוגלים לקבל אישה שתעסוק בתפקיד. זו הסיבה שרציתי להוכיח שאם מישהו מעוניין לעשות משהו, זה קשור למנטליות שלו ולא למגדר". על השאלה המתבקשת כיצד היא מתמרנת בין הקריירה התובענית לבין חיי המשפחה היומיומיים, משיבה מוקימי כי מדובר פשוט בניהול נכון של הזמן. "את מה שעקרת בית אמורה לעשות במהלך שמונה עד עשר שעות ביממה, אני מצליחה לעשות בתוך שלוש או ארבע שעות".
בכתבה בערוץ האיראני באנגלית "PRESS-TV" שעסקה בנשים המשפיעות ביותר באיראן בתחומים שונים, הודתה מוקימי כי בדרכה למעמד של אחת הנשים החזקות באיראן היא נתקלה בקשיים רבים, שרובם התבססו על טיעונים דתיים. לטענתה, היא הסבירה לאלו שהשתמשו נגדה בטיעונים על בסיס דתי כי היא איננה האישה הראשונה באיסלאם שעוסקת בסחר ובשינוע סחורות, שכן חדיג'ה, אשתו הראשונה של מוחמד נביא האיסלאם עסקה גם היא באותו תחום בדיוק, בשל העובדה שהיא ניהלה תחתיה, בין היתר, גם את מי שלימים יביא את בשורת האיסלאם לעולם. בכלל, התואר "סיידה" המופיע לפני שמה מעיד כי היא עצמה היא נצר לשושלת הנביא מוחמד.
מוקימי גם מסבירה שהבט נוסף שמקשה עליה קשור למצב הפוליטי ההפכפך במזרח התיכון. "למרבה הצער אנחנו נמצאים במצב שיש קונפליקט בשכונה שלנו", היא טוענת. "זה מצער מפני שכמובן מלחמה היא דבר רע. אך גם אם היא מתרחשת אנחנו חייבים להמשיך בפעילותנו".
אין ספק שפועלה של מוקימי הוא מרשים, במיוחד נוכח המכשולים שעברה - ועדיין עוברת - בחברה הגברית השמרנית הסובבת אותה. אמנם, עד שמעמד הנשים באיראן ובעולם כולו ישתנה הדרך עוד ארוכה, אבל המאבק, האומץ וההצלחה של מוקימי יכולים לשמש כהשראה לרבים ורבות בעולם.