קשה להיזכר במה שקרה מבלי שדיווחי החדשות יהדהדו בראש. בעתיד, העולם יחשוב על 2013 כשנה שבה הלך לעולמו נשיאנו לשעבר הוגו צ'אווס. אבל עבור אזרחי ונצואלה במולדתם, ומחוץ לה, אנשי הממשל או תומכי האופוזיציה - הידיעות על מותו היו אפופות מסתורין באשר לסיבה שגרמה לכך; וגם הן הפכו במהרה לחדשות ישנות ולאחרונה שבדאגות.
כבר בחודש שלאחר מותו היו בחירות לנשיאות. רבים באופוזיציה עדיין אינם מכירים בתוצאותיהן. התהליך הותיר שאלות רבות, בלתי פתורות. על כס הנשיאות יושב כעת ניקולס מדורו, שהיה המועמד המועדף על צ'אווס. אמנם, הוא חסר את הכריזמה שאפיינה את קודמו, אבל עדיף עליו בכל הקשור לחוסר-יעילות.
בשנה החולפת, התרגלו אזרחי ונצואלה לעמוד בתורים אינסופיים בסופרמרקט כדי לקנות עוף, חמאה, תירס וקמח, שמן, סוכר וחלב. זאת, כמובן, רק אם היה להם מזל למצוא את הפריטים יקרי הערך האלה. המשפחה שלי העבירה שבועות בלי לראות חלב או סוכר, כשהיא מקציבה כמויות ובודקת מה נשאר עבור הילדים. המחירים זינקו במהירות, בעוד שהמשכורות נשארו זהות. הפשע גבה את חייהם של רבים והותיר את האחרים משותקים מפחד.
תחת הנשיא מדורו, כל מה שכבר היה גרוע עם צ'אווס, הפך גרוע יותר: אינפלציה, מחסור במזון ובמצרכי יסוד, פשיעה וחופש פוליטי שמתאפיין בפחד, איומים ופרנויה, במדינה שכבר למעלה מעשור מפולגת פוליטית ונואשת לפיוס.
כבר זמן מה אני חושבת על משאלה לשנה החדשה: שבשנה הבאה, ארצי תמצא דרך להפחית את האלימות שמקיפה אותנו מכל עבר: האלימות הפוליטית שכתובה בכל נאום או צו ממשלתי, האלימות הכלכלית שמכבידה על כל משפחה ברעב ובאי-ודאות שהיא משרה; וגם, האלימות החברתית, המוטבעת בדרך שבה אנו מתייחסים לאלה שאינם חולקים את דעותינו הפוליטיות. עבור רבים מאיתנו, עוד לא אבדה התקווה למצוא את הדרך החוצה מהמעגל הזה.
נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, מת ב-6 במרץ 2013 בתום מאבק ממושך בסרטן. הוא נותח בקובה ב-2012 ולא נראה בציבור זמן רב. סגנו, ניקולס מדורו, נבחר לנשיא במקומו.
*הכותבת, חוליה, היא בעלת בלוג פופולרי בוונצואלה. בת 29.