בלילה ההוא, כשמבטי התמקד במרפסת שבכיכר פטרוס הקדוש, הקור חדר לעצמותיי. מי היה מאמין שזה רק חודש מרץ?
מתמזל מזלו של אדם שגר ברומא, אך לעתים אתה שוכח עד כמה זו זכות יחידים. אתה נמצא במרכז העולם, והכל סובב סביבך. אבל בלילה ההוא, כל העיניים, בלי יוצא מן הכלל, ננעצו בארובה שפלטה עשן לבן, ובווילון שמיאן להיפתח.
נדמה שבשעתיים ההן, הקור והגשם כמעט לא הורגשו, כי יחד איתי עמד בכיכר כל העולם כולו והמתין בהתרגשות. אתה שר, אתה רוקד, אתה קופץ, אתה פוגש אנשים חדשים. הקסם לא פג עד היום הזה ממש.
ופתאום, צמרמורת: הנה, איש קטן בגלימה לבנה מציץ מהמרפסת: יש אפיפיור חדש. אתה מקשיב לו, ואתה מבין מיד שחורחה מריו ברגוליו הוא אפיפיור מיוחד. הוא יודע איך להגיע הישר ללב האנשים, כשבפיו שפה פשוטה, אך אמיתית. מספיק היה לשמוע את ברכתו המחויכת, Buona serata ("ערב טוב"), כדי להבין שממולך ניצב אדם שיודע כיצד להיות קרוב.
בני המזל, שזכו לעמוד מתחת למרפסת, וידעו שהעיניים כולן ממוקדות בה, לא יכלו להחמיץ את תחושת החמימות, השמחה והתקווה. כי ביום ההוא, הכל השתנה - לטובה. ראיתי ילדים, הורים, זקנים, תיירים וסתם סקרנים שנמשכו כמגנט לטון הדיבור הרגוע של פאפא פרנסיסקו.
מהפכן? אולי. הבחירה בשם שאף אפיפיור לא בחר בו מעולם, גרמה לכולם להבין מיד ממה הוא עשוי: ענק קטן. לא חלפה אפילו שנה, ועדיין נדמה שכבר חלקנו עבר גדול. הקור בוותיקן חדר לעצמותיי באותו לילה, והן רעדו מאושר.
ב-11 בפברואר 2013 הדהים האפיפיור בנדיקטוס ה-16 את העולם הקתולי, כשהודיע על כוונתו לפרוש מהכס הקדוש בשל גילו המתקדם. חודש לאחר מכן התכנסה ה"קונקלבה" ובחרה אפיפיור חדש: חורחה ברגוליו מארגנטינה, הוא פרנציסקוס.
*נאנדו די ג'ובאני הוא עיתונאי המתגורר ברומא. בן 29.