ראשית, הרשו לי לספר כיצד הגעתי לאי סבו. בעבר הייתי קצין משטרה בג'פרסון פריש שבלואיזיאנה, לא הרחק מניו אורלינס. כשהציעו לי להיות מפקד המחוז בפיליפינים, אמרתי להם שאם מדובר בסתם משרה, אני לא מעוניין, אבל שאם יהיה זה תפקיד שבמסגרתו אוכל לשרת את תושבי סבו, אקח זאת על עצמי.
שבתי לפיליפינים ביוני האחרון, וזמן קצר אחר כך נכנסתי לתפקיד בסבו (CEBU), כ-150 קילומטרים מטקלובן. כבר בחודש הראשון עמדנו למבחן בתאונת מעבורת שגבתה את חייהם של מאה בני אדם. האתגר הבא היה ברעש אדמה שהסב נזק לבניינים רבים. ואז הגיעה סופת הטייפון "יולנדה" ("האיאן").
בשל הניסיון שלי מהוריקן קתרינה ב-2005, המושל החליט לשלוח אותי לדאאנבנטאיאן שבאי סבו, כדי לדאוג לתקשורת יציבה, ולסייע לרשויות המקומיות. בלילה שקדם לפגיעת הטייפון, אנשיי ואני כבר היינו באזור וסייענו לפנות תושבים. בשוך הסערה פתחנו את הצירים בתוך 24 שעות, כדי לסלול את הדרך לצוותי החירום.
למחרת חזרנו לבירת המחוז, ואז נודע לי שמשלחת של צה"ל מגיעה כדי להקים בית-חולים שדה בבוגו. המושל הנחה אותי לוודא שנציגי הצבא הישראלי נמצאים במקום בטוח, והגעתי לקבל את פניהם בבסיס חיל האוויר. שם, פגשתי את הנספח הצבאי, אלוף-משנה שי ברובנדר.
ליוויתי את המשלחת הצה"לית לבוגו. כבר בשעות הבוקר עמדו בתור מטופלים שביקשו להיבדק בבית החולים הזמני. התלוויתי לשגריר הישראלי, ויחד סיירנו בכפרים ובדקנו מי זקוק למים. חלפנו בכפר קנגהאן, ונתקלנו בשני ילדים עם שפה שסועה. השגריר ביקש ממני לעצור את המכונית, והזמין את הילדים להיבדק בבית החולים בבוגו. כבר למחרת בבוקר, הם הופיעו שם. הרופא הצה"לי המליץ להביא אותם לניתוח בישראל.
באותו יום התקשרה אליי חברתי. היא הייתה במרפאה ליולדות, והופנתה לעיר הגדולה כדי לעבור ניתוח קיסרי. אמרתי לה: את תלדי בבית החולים הישראלי. אחרי הלידה, הרופא הישראלי חיפש אותי, ובישר לי שהתינוקת בריאה וכך גם האם, ושהלידה עברה בשלום. החלטתי לקרוא לתינוקת שי, על שם הנספח הישראלי שי, כדי להעניק לישראלים מתנה כמו זו שהם העניקו לעם שלי.
סופת הטייפון האיאן ("יולנדה") הכתה בפיליפינים ב-7 בנובמבר 2013. יותר מ-5,000 בני אדם נספו בשיטפונות, וברוחות העזות שנשבו במהירות של 300 קמ"ש. העיר טקלובן נמחקה כמעט לחלוטין.
*לואי מדריגל הוא מפקד כוחות הביטחון באי סבו שבפיליפינים.