לפיד מתחזק - ונתניהו נערך למלחמה על הקואליציה

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נערך. לא עניין השוויון בנטל טורד את מנוחתו. אפילו זכויות הלה"טבים אינן בראש סדר מעייניו. להיפך. מבחינתו מדובר בחוקים טורדניים שמקשים על עבודת הקואליציה שלו. זו שהולכת להיות כל כך רגישה, פגיעה ותוססת בזמן הקרוב. שני מהלכים פוליטיים עשה נתניהו בשבוע האחרון. ראשית, הוא הורה לסיים בהקדם את הדיונים וההצבעות בשלוש הצעות החוק המרכזיות שמקדמת הממשלה: חוק השוויון בנטל, חוק המשילות וחוק משאל העם. זה ייתן קצת אוויר לנשימה לכל מפלגה, שתוכל להתגאות בהישג משלה. מבין שלושת החוקים, האחרון הוא החשוב לו ביותר. פרטים בהמשך. כמו כן, נתניהו זימן אליו לפגישות את ראשי הסיעות שמרכיבות את ממשלתו על רקע הקלקולים האחרונים. כל אחד מהם נשאל אם הוא רוצה להמשיך להיות בקואליציה. כולם ענו בחיוב.

פוסט פוליטי - כל הטורים של לירון מרוז

נתניהו יצטרך אותם ואת אצבעותיהם בחודשים הקרובים, כשהסוגיה המדינית תעלה על הפרק במלוא עוזה. כבר בשבוע הבא אמורים להשתחרר 26 מחבלים נוספים במסגרת המחוות שישראל מבצעת לרגל המשא ומתן. בפעמים האחרונות השחרורים הללו לוו בחריקות, פעם מכיוון שרים בליכוד ופעם מהבית היהודי. גל הטרור שמבקר פה בימים האחרונים לא יקל על סבב השחרור הנוכחי. בטווח הרחוק יותר מחכה לו הדד-ליין האמריקני למגעים ב-29 באפריל (למחרת יום השואה. תאריך יפה מצאו להם האמריקנים. כבר יהיה מי שיעשה סיבוב ויכרוך בין האירועים). עוד לפני כן עשוי לנחות כאן מסמך הסכם המסגרת של ג'ון קרי וצוותו, שרק הוא עלול לייצר גלים גבוהים בקרב החברות בממשלה.

מסקר וואלה! חדשות, שנערך על ידי מכון מדגם בראשות מנו גבע, עולה שנתניהו יודע למה הוא נלחם על הקואליציה שלו. לו היו נערכות הבחירות היום מצבו הקואליציוני לא היה טוב יותר. אמנם הליכוד-ביתנו מתחזקת במנדט וכך גם התנועה, אבל יש עתיד מאבדת חמישה מנדטים ואפילו הבית היהודי, לראשונה מזה זמן רב, יורדת במנדט אחד.

באופוזיציה אין שינויים דרמטיים. קדימה, יהדות התורה, חד"ש, רע"מ ובל"ד שומרות על כוחן. ש"ס מאבדת שני מנדטים, מרצ עולה באחד, בניגוד לסקרים קודמים שניבאו לה עלייה משמעותית הרבה יותר. יצחק הרצוג בראשות מפלגת העבודה מחזק את המפלגה בשני מנדטים בלבד. הבחירות עוד רחוקות, אף אחד בכנסת לא מפנטז על פיזורה. אבל ראש הממשלה יכול ללמוד ממנו על הלכי הרוח בציבור. ואלו נותנים לו אישור להתקדם בתהליך המדיני. מילא מפלגות העבודה ומרצ שמתחזקות במקצת. אבל התנועה, מפלגה שתלויה כמעט אך ורק על התהליך המדיני ושלפני כמה חודשים ניבאו לה כיווץ משמעותי או אפילו היעלמות טוטאלית, מתחזקת במנדט.

הבית היהודי ויש עתיד אולי עוד ימשיכו לריב ביניהן, אף שהשבוע נרשמה רגיעה יחסית, אבל נתניהו יודע שבכל הנוגע לתהליך מול הפלסטינים הבעיה שלו היא עמוק בתוך הבית. את הבית היהודי, במקרה שתפרוש בשל התפתחות מדינית דרמטית, הוא יוכל להחליף. אבל מה הוא יעשה אם ציר סגני השרים דנון-אלקין-חוטובלי-אקוניס יאמר לו "עד כאן"? אותם ואת שותפיהם יהיה לו קצת יותר קשה להחליף.

בישיבת סיעת הליכוד-ביתנו שהתקיימה השבוע ביקש מנתניהו סגן שר הביטחון, דני דנון, להביא כל הסכם מדיני בראש ובראשונה בפני הסיעה. נתניהו סירב ואמר שיביא אותו, אם בכלל יהיה, לפני ראשי מפלגות הקואליציה. דנון רואה בזה איתות, שלילי מבחינתו. בשבוע שעבר ראש הממשלה גבר עליו במרכז הליכוד והצליח לדחות, לפי שעה, את החלטת החברים נגד איחוד עם ישראל ביתנו. נו, מילא, הם רגילים לריב אחד עם השני. השבוע החל דנון לארגן את שורות הימין במפלגה. הוא נפגש עם ראש מועצת יש"ע ועם ראשי ההתיישבות בבקעה. לא צריך להתרגש יתר על המידה מהעניין, לפי שעה, אבל כדאי לקחת לתשומת לב.

מישוש הדופק המדיני מגיע גם מכיוון הזרם המרכזי יותר במפלגה. שר הפנים, גדעון סער, ביקש בישיבה גם הוא להתייחס לנושא המדיני. חשוב להמשיך עם התהליך, אמר, אבל תלוי באילו פרמטרים. חמש שנים הממשלה הקפידה שלא להיכנס לנקודה שבה נפסק המשא ומתן בזמן אולמרט. חשוב לשמר את העיקרון שאין משא ומתן על בסיס קווי 67' ושאיננו מסכימים להסדר על בסיס אותם גבולות. ובהתייחס לפרסומים בנוגע לבקעה, הוסיף סער, אין להסכים לנוכחות צבאית ללא התיישבות באזור.

ומה לגבי שר החוץ אביגדור ליברמן? כמו הרבה דברים אצל ליברמן גם כאן העסק לא ברור. מאז חזר יו"ר ישראל ביתנו למשרד החוץ הוא ממעט להתבטא. פריצת דרך בתהליך המדיני תחייב אותו לקבל החלטה קשה. אם ישבור ימינה הוא ייהפך בבת אחת למנהיג הימין הקיצוני, עמדה שעלולה להקשות עליו לכבוש את ראשות המדינה בבוא היום. אם ייצמד לנתניהו וילך איתו עד הסוף ייתכן שיאבד את בסיס התמיכה שלו וימצא את עצמו במפלגה שלא בטוח עד כמה רוצים אותו בה.

על הרקע הזה מנסה נתניהו לקדם את חוק משאל העם. יותר משאכפת לו לשמוע את דעת העם, חשוב לו לקבל תעודת ביטוח. מה אתם רוצים, הוא יאמר לאגף הימני במפלגתו אם החוק יעבור והמשא ומתן יתקדם באופן מואץ, בסוף נשאל את העם. ירצו – יקבלו, לא ירצו – לא יקבלו. ואם העם יחליט שלא, ונתניהו ירצה משום מה להמשיך את שיתוף הפעולה עם יש עתיד והתנועה? גם אז ישחק המשאל לידיו. זה לא אני, הוא יאמר להם, זה העם. אפילו יצחק בן אהרון, מראשי מפא"י, לא הצליח להחליף אותו.

ומה יהא על שר האוצר, יאיר לפיד? הבשורה הטובה היא שלפי הסקר דימום המנדטים נפסק. הבשורה הרעה היא שזה קורה כשהוא כבר במינוס חמש. אז נכון שלפיד כבר חווה ירידה דומה במהלך הקמפיין ונכון שבתור שר אוצר תדמיתו אמורה להיות בשפל כשהמצב הכלכלי קשה.

אבל לא זו הבעיה העיקרית שלו. המכשול האמיתי של לפיד הוא בשכנוע הציבור שהוא כל מה שהבטיח שיהיה. החודשים האחרונים חרצו חריץ עמוק בתדמית של לפיד מודל 2012. זה לא הקיצוצים ולא הגזירות. לפיד יטעה אם ייחס רק לכך את הירידה בסקרים.

ציבור בוחריו עדיין מחפש לתת סימנים ממשיים בכל אותן סיסמאות של פוליטיקה חדשה. לשר האוצר יש בדרך כלל תשובות מוכנות שמנוסחות היטב. אז הנה אתגר: בשבוע שעבר הודיע יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומיאנסקי, איש הבית היהודי, שהוא מקפיא את הדיונים בוועדת הכספים בנוגע להעברות התקציביות שמבקש האוצר לבצע. כעבור ארבעה ימים חודשו הדיונים ובמקביל בוטל קיצוץ מיועד של מעל ל-200 מיליון שקלים בתקציבי הישיבות. עכשיו לך תסביר לציבור איפה נמצאת כאן הפוליטיקה החדשה.

יו"ר קדימה, שאול מופז, נשמע השבוע קרבי במיוחד. בפנים חמורות סבר הוא חשף את מה שהוא מכנה מצבורי הרזרבות שנאגרו במשרדי הממשלה השונים. לדבריו, בחלק ממשרדי הממשלה שוכבים מיליארדי שקלים תחת סעיף הרזרבות. בעיקר מדובר על משרד ראש הממשלה ומשרדי השרים של יש עתיד. מופז מדבר על עלייה של עשרות אחוזים בהיקפים, שעומדים כיום על 37 מיליארד שקלים. טענותיו כלפי לפיד ופקידי האוצר קשות. במקרה הטוב הוא מאשים אותם בחוסר מקצועיות וטעויות בתכנון התקציב. במקרה הרע הוא טוען שאולי הכול מכוון וששר האוצר יצר מעין בנק במשרדים של שרי מפלגתו, שממנו יוכל בשנה הבאה לקחת כספים ולהרעיף על אזרחי ישראל שיגלו פתאום שבעצם הכול פה נפלא.

גם רכבת ההרים המפורסמת קינגדה קה שבניו ג'רזי לא תוכל לעליות ולמורדות של הקריירה הפוליטית של שאול מופז. מה לא היה שם? עתירות לבג"ץ על תקופת הצינון כשסיים את שירותו הצבאי ומיד קפץ למשרד הביטחון. הפסד ללבני ואחר כך ניצחון. תגרה מתוקשרת עם ראש הממשלה ("שיידעו אזרחי ישראל שיש להם ראש ממשלה שק-רן"), שהסתיימה כעבור שבועות ספורים בכניסה לממשלתו. אפילו כניסה דרך החלון למסיבת עיתונאים דרמטית נרשמה בפרוטוקול. מראש מפלגה של 28 מנדטים בכנסת הקודמת נפל מופז למפלגה של שניים. הוא וישראל חסון, שניים שתרמו שנים רבות מחייהם לביטחון המדינה, מסתובבים בכנסת ומחפשים את האלמנט. כמה שירצו לעשות ולתרום ידיהם כבולות. מופז חבר בוועדת חוץ וביטחון (שכבר לא התכנסה שבועות רבים), חסון לא קיבל אפילו את זה. ממלא מקום בוועדה זה מה שהוקצה לו. לכל אחד מהם מוקצבת הצעת חוק אחת בחודש שיכולה לעלות לוועדת השרים לענייני חקיקה. הצעות אי אמון הם יכולים להגיש שלוש במושב אחד. הנה דוגמא חיה לעיוות שחוק המשילות ההולך ובא אמור לתקן.

שאלתי את מופז אם ההתמקדות בנושאים ספציפיים שחקיקה לאו דווקא בצידם היא דרכו להתמודד עם המציאות שכופה עליו גודל סיעתו המצומק. "כן", הוא אמר, "אנחנו מאוד מוגבלים בחקיקה ואי אמון. אז החלטתי ללכת על נושאים מהותיים שקשורים לרמה הלאומית. עבדנו על העניין הזה שלושה שבועות. צוות של שישה אנשים סרק במסרק דק את כל הנתונים. הצגתי את זה למבקר המדינה. זה תפס נפח פעילות שמתמקד במשהו חשוב, אמיתי וערכי".

לא ברור כמה זמן יחזיק מופז בגישתו החיובית ולא ישקע בתהום האי-עשייה. בכל מקרה נטל ההוכחה עליו. בניגוד לאחרים הוא מסודר. עם פנסיה של רמטכ"ל ושר ביטחון ועם מגוון שהצעות שבוודאי יגיעו אם רק יעזוב את הפוליטיקה. אבל הוא בשלו.

ציפית שיציעו לך את ראשות ועדת חוץ וביטחון כמועמד פשרה, שאלתי אותו. "לא פנו אלי", הוא ענה". "זו ועדה חשובה, וזה דבר לא תקין שהיא לא מתכנסת. זו ועדה שאסור שתהפוך לפוליטית, היא חייבת להיות בידיים נאמנות. זה לא פוגע בביטחון המדינה שהיא לא מתפקדת בינתיים, אבל זה פוגע במינהל התקין של הפיקוח על ראשות מבצעת".

הסיטואציה הפוליטית שאליה נקלעת לא מתסכלת אותך, הקשיתי, ומופז ענה: "מי שבמערכת נמצא לפעמים למעלה, לפעמים באמצע ולפעמים למטה. מה שחשוב זה לא לוותר, להיות שם".

לפחות משהו אחד הוא למד מאריק שרון.