סוגיית "חזקת הגיל הרך", הקובעת שבעת גירושין המשמורת על ילד מתחת לגיל שש תינתן באופן אוטומטי לאם הילד, מעסיקה את המחוקק הישראלי כבר זמן רב. בתחילת השבוע, אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק שמטרתה לצמצם את "חזקת הגיל הרך" כך שתחול על ילדים עד גיל שנתיים בלבד. מדוע מעורר הנושא ויכוח נוקב כל כך, שהדעות בו מנוגדות ומקוטבות זו לזו?
קיימת בישראל קבוצה לא קטנה של אבות המשקיעים רבות בטיפול בילדיהם ורוצים לקחת חלק שווה בהורות גם לאחר הגירושין. לאלה, ביטול "חזקת הגיל הרך" הוא בגדר בשורה של ממש. מנגד, ניצבת קבוצה לא קטנה של אבות, הבורחים בקלות לפיתוח קריירה, ולמעשה מוותרים בפועל על ההורות שלהם, עד כדי זלזול בהסדרי הראיה שלהם עם הילדים, כולל ביטולם באופן חד-צדדי. אבות אלו עלולים להשתמש בזכותם לקבל משמורת על הילדים הרכים, כדי לאלץ את האם להסכים לוויתורים על דמי מזונות, רכוש או לאלץ אותה לוותר על הגט בכלל. לאבות אלה, ביטול "חזקת הגיל הרך" הוא בגדר "מתנה" שהם אינם ראויים לקבלה. שתי הקבוצות הללו ראויות למענה ראוי מצד החוק.
"שביל הזהב" של זהבה גלאון
באופן כללי, ניתן לחלק את המחנות הניצים בוויכוח על "חזקת הגיל הרך" לשניים. מצד אחד של המתרס, ניצבים המצדדים בביטול או צמצום החזקה, שטוענים כי בעבר אולי נהוג היה לחשוב כי חשיבות הקשר בין הילד לאם עולה שבעתיים על חשיבות הקשר שלו עם האב, ודאי בשנים הראשונות לחייו, ושהאם קשובה ופנויה לקשר זה הרבה יותר מאשר האב, בעיקר בשל שיקולי קריירה. כיום, מסכימים הרוב שמדובר בתפישות שאבד עליהן הכלח. ולראיה, מרבית שיטות המשפט בעולם המערבי ביטלו את המנגנון שמעניק חזקה לאם באופן אוטומטי כבר לפני שנים.
מצדו השני של המתרס, ניצבים התומכים בהמשך קיום "חזקת הגיל הרך". אלה מזהירים כי ההשלכות של צמצום או ביטול החזקה הן הפיכת הילד ל"קלף מיקוח" במאבק הגירושין של הוריו. לטענתם, כבר עכשיו קיימת אפליה לרעה כלפי נשים הנתונות תחת לחצים מצד בני זוגן ומצד בתי הדין הרבניים, כשהן מופלות לרעה באספקטים רבים, רכושיים ואחרים, וחשופות אף לסחטנות מצד בני זוגן לשעבר. אם יתווסף לכך מצב בו ייאלצו נשים להילחם גם כדי להחזיק במשמורת על הילד, זה יותיר אותן בעמדת פתיחה רעועה עוד יותר בתהליך הגירושין.
כרגיל, כשהדעות כה מנוגדות זו לזו, האמת מצויה אי שם באמצע. כלומר, יש מקום לבחון את התאמתה של "חזקת הגיל הרך" למציאות העכשווית, אך יש לעשות זאת בחוכמה. מעשה כה דרסטי, שינוי כה קיצוני, ראוי שיעשה בזהירות רבה, בהדרגה ותוך בחינה מתמדת ובקרה צמודה ולא בהינף יד. ראוי למצוא מעין "שביל זהב", כפי שהציעה ראשת מרצ, זהבה גלאון, בהצעת החוק הנגדית שלה, אשר מאפשר לשופט לקבוע "הסדרי ראייה רחבים" לאבות, וזאת מבלי לשנות לחלוטין את ההסדר הקיים.
יתרה מכך, הצעת חוק זו מאפשרת להנהיג פיילוט לתקופה של כמה שנים. כך, יתאפשר לבחון אם אפשר לבטל את החזקה או לצמצמה משמעותית, או שהמצב הנוכחי טוב יותר, מבחינת טובתם של הילדים. לא ניתן לבטל באחת את ההסדר הקיים מבלי לספק מנגנון חלופי ראוי. מדובר בשלומם ורווחתם של ילדים רכים בשנים ולכן במקרה זה, "סוף מעשה במחשבה תחילה" אינה קלישאה אלא הכרח של ממש.
עו"ד חגי אפרתי הוא מומחה לדיני משפחה, שותף במשרד עו"ד גרינברג-אפרתי
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il