ההפתעה לא היתה גדולה. החשיפה האחרונה מפס הייצור וההדלפה הבלתי נדלה של אדוארד סנאודן, שלפיה גם ישראל נמנתה עם חברות מועדון הלקוחות הענק של הסוכנות לביטחון לאומי ולפיכך היתה יעד למעקב ולציתות, לא הרעידה את אמות הסיפים במערכת הפוליטית ובציבור הרחב אצלנו. לאחר שנודע, זה לא מכבר, ששיחותיה הטלפוניות והודעות הטקסט של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, כמו גם אלה של מרבית בעלות בריתה ושותפותיה הקרובות של ארה"ב, יורטו במשך כעשור, מה לנו כי נלין על החדירה לחשבונות ולתכתובות הדואר האלקטרוני של כמה מבכירינו בעבר הלא רחוק, ועל המעקב האלקטרוני שנעשה אחרי נציגויות ישראל ברחבי העולם? ובכל זאת.
למרות העובדה שישראל היא חוליה בודדת אחת בלבד בתוך "בנק מטרות", החוצה גבולות ויבשות ואינו מבחין בין ידיד ליריב, נשאל מדוע לממשל אובאמה שמורה הזכות לצותת, לעקוב ולפרוץ באופן שיטתי וסיטונאי למאגרי מידע רגיש ומסווג גם של שותפים לדרך, ובה בשעה להותיר מאחורי סורג ובריח - כבר יותר מ?28 שנים - את ג'ונתן פולארד? אחרי ככלות הכל, המידע המסווג שהעביר לישראל מי שמילא תפקיד מחקרי במודיעין הצי האמריקני בלי שהיה מוסמך לכך, היה לא יותר מאשר פירור זערורי בהשוואה לנפח המידע המודיעיני הכמוס, הנאסף ונאגר בכל יום על ידי סוכנות הביטחון הלאומי, וזאת ללא ידיעתם של יעדי המעקב.
בלי להתעלם מאופייה ההיררכי של המערכת הבינלאומית, המעניקה למעצמת העל האמריקנית פריבילגיות ויתרונות ייחודיים בהשוואה לכל שאר השחקנים (ובייחוד לאלה התלויים בתמיכתה) בשורה ארוכה של נושאים ומכלולים, זועקים לשמיים לא רק חוסר המידתיות הקיצוני בין מה שהעיט האמריקני מתיר לעצמו לבין מה שהוא מאפשר לזולתו בשדה האיסוף המודיעיני - אלא גם חוסר הסימטריה וחוסר הפרופורציה מבחינת חומרת הענישה, שהושתה על שותפים אסטרטגיים שונים בגין איסוף והעברת מידע ללא רשות וללא סמכות.
שחרור פולארד לא נראה באופק
כך, למשל, מצביעה ההשוואה בין פרשת פולארד (שהעביר לישראל, בין השאר, תמונות לוויין על מתקני אש"ף בתוניס) לבין פרשת סטיבן לאלאס על רף ענישה שונה לחלוטין. למרות העובדה שכמו פולארד, גם לאלאס (ששירת במחלקת המדינה והעביר ליוון במשך שנים מידע מסווג על יכולתה הצבאית של טורקיה בים האגאי) ריגל למען מדינה ידידותית ולא למען גורם עוין, הוא נידון ל?14 שנות מאסר, שבסיומן (2007) השתחרר ופתח דף חדש בחייו על אדמת יוון מכורתו. פולארד, לעומתו, נמק בכלא כבר פרק זמן כפול, ולא ברור כלל אם יזכה לראות אור יום. נכון הוא הדבר שהיקף החומר שהועבר לישראל על ידי פולארד היה רב בהרבה בהשוואה לזה שנמסר למודיעין היווני על ידי לאלאס, אבל בכך אי אפשר להסביר בצורה משכנעת את אמות המידה השונות כל כך.
יתר על כן, העובדה שדו"ח בקרת הנזקים שחיברה סוכנות הביון המרכזית שלל את האפשרות שהמידע שסיפק פולארד לישראל פגע בצורה כלשהי בביטחונה הלאומי של ארה"ב, רק מעצימה את התמיהה על כך ששחרורו עדיין לא נראה באופק, וספק גם אם ישוחרר בנובמבר 2015, בחלוף שלושה עשורים מיום מעצרו. יהיו הסיבות לעונש הדרקוני שנגזר על פולארד אשר יהיו, העובדה שהוא ממשיך לרצות את עונשו בכלא הפדרלי שבצפון קרוליינה בתקופה שבה נחשף ההיקף הבלתי נתפס ממש של המעקב המודיעיני לא רק אחרי מוקדי איום ומקורות איום, אלא גם אחרי מי שמקיים מערכת של "יחסים מיוחדים" עם שותפו האמריקני הבכיר, מצטיירת כשיעור בנקמנות, בהתחסדות ובצביעות שכאילו נלקחו מתיאטרון האבסורד.
נשאלת השאלה כיצד, כשלרשותו יכולות איסוף מקיפות כל כך, מצליח ממשל אובאמה להיכשל שוב ושוב בקריאתה ובהבנתה של הסביבה האסטרטגית, על שלל האיומים והאתגרים המצויים בה, וזאת אף שנתוניה וקווי האפיון שלה פרוסים לפניו בבהירות גבישית ממש?