הר הבית הוא מרכזו הלאומי והרוחני של כל יהודי ויהודי ושל עם ישראל כולו, מדורי דורות. למרבה הצער ואף האירוניה, ישנם רבים מכלל הקשת הפוליטית, החברתית והדתית - שלמען "שלום" מוכנים לשלול ואף להקריב לגמרי את זכויותיהם האזרחיות והדתיות של היהודים בהר הבית. לטענתם, עלינו להתרחק מ"חומר הנפץ" הזה, ולהשאירו כנושא אחרון במשא ומתן המדיני, ובינתיים להתמקד בנושאים ה"קלים" לכאורה.
חבית הנפץ בהר הבית: "האש הזו תבעיר את העולם"
אולי המציאות דורשת שיטה הפוכה לחלוטין? מיזם ליב"ה (לחופש יהודי בהר הבית), ארגון זכויות אדם שהוקם לאחרונה המתמקד במתרחש בהר הבית, טוען שהחשיבה "המקובלת" לכאורה, היא הזויה. בליב"ה סבורים כי ההפרה הבוטה של זכויות האזרחיות ודתיות היומיומית של יהודים בהר הבית למעשה חותרת תחת סיכוי כלשהו להגיע לשלום אמת! רק התמודדות עם אותן הבעיות הקשות, כבר בראשית הדרך, תביא את הבשורה לדו-קיום ממשי ומורגש.
אפשר ללמוד ממערת המכפלה
ברור לכולם שסוגיית הר הבית מורכבת היא, אך חוסר האיזון המוחלט בין יהודים למוסלמים מבחינת הזכויות בהר עושה אותה אף מורכבת יותר. במצב הקיים היום, בעוד שמוסלמים נהנים מזכויות אזרחיות ודתיות מלאות, מהיהודים נשללות הזכויות הבסיסיות ביותר. בצורה גסה ומשפילה, מונעת ישראל מהיהודים את מה שניתן בכל מדינה מתוקנת אחרת.
הדוגמאות לחוסר האיזון רבות: מוסלמים נהנים מגישה חופשית להר דרך כל שעריו, ויכולים לשהות במקום כמעט מסביב לשעון - ואילו הגישה ליהודים מוגבלת דרך שער אחד בלבד, וזכות השהייה מוגבלת לשעות בודדות, ורק בימי חול. מיהודים נמנעת לחלוטין גישה בימי שישי ושבת, דווקא הימים בהם היהודים הכי פנויים והכי מעוניינים להגיע להר הבית. מוסלמים נכנסים באופן חופשי בכל שעות היממה - מתפללים, משחקים כדורגל, מקיימים פעילויות חברתיות והפגנות פוליטיות הנושאות אופי אנטי-ישראלי בעליל, תוך הנפת דגלי חמאס וחיזבאללה, ואף עורכים פיקניקים במקום. היהודים, לעומת זאת, מושפלים, חל עליהם איסור מוחלט לומר דברי תפילה והם מנועים לחלוטין מכל ביטוי מוחצן של יהדותם או ישראליותם. האם המוסלמים היו מסכימים להיות במצב שהיהודים נמצאים בו היום בהר הבית? ברור כשמש שלא.
איך ייתכן שהיחס הבלתי אנושי הזה כלפי יהודים מתרחש מדי יום תחת ריבונות ישראלית? איפה אותם אנשים טובים שמוחים ומביעים בקולי קולות את מורת רוחם על שלילת זכויות לכל קבוצה אחרת? איך קורה שלא מגנים זאת בחריפות, לכל הפחות בשם היושר המוסרי והאינטלקטואלי? איך ניתן לדבר על סוגיות של "דו-קיום" ו"שלום" אם לא מתקיים הכבוד ההדדי המינימלי שיאפשר גם למוסלמים וגם ליהודים לחלוק מרחב מקודש מתוך דאגה כנה לזכיות יסוד של האחר?
חוסר איזון מוחלט זה וההשפלה הבלתי נסבלת של יהודים בהר הבית הם אשר עמדו ביסוד הקמת מיזם ליב"ה. קבוצה מגוונת ומפתיעה של ישראלים יהודים - חילונים, דתיים, חרדים; גברים ונשים; חובשי כיפות סרוגות, שחורות וגם כיפות "שקופות", נשים עם כיסוי ראש ובלעדיו, צעירים ומבוגרים - מאוחדים באמונה שמניעת עלייה חופשית לתפילה, לשירה, להתבודדות ולהבעה כלשהי של אהבת ישראל מהווה בראש ובראשונה פגיעה בלתי מתקבלת על הדעת בזכויות אזרחיות ודתיות.
אנו מצביעים על מערת המכפלה בחברון כדוגמה לאתר הנחשק גם על ידי היהודים וגם על ידי מוסלמים, שבו מתקיים הסדר מעשי של מרחב מקודש משותף. ליב"ה לא מבקשת לפגוע בגישה להר או להגביל את חופש הפולחן לקבוצה כלשהי. עמדתנו היא חד משמעית: מדינת ישראל אכן מחויבת להבטיח את זכויותיהם האזרחיות והדתיות של כולם, וזה חייב לכלול גם את זכויות היהודים!
כשם שאנחנו מחויבים לשמור על הזכויות האזרחיות ודתיות של בני מיעוטים בארצנו, כך אנו מחויבים לדרוש "מכוווולם", התנהלות המעודדת דו-קיום אמיתי: לא כסיסמה, אלא כצעד אלמנטרי להשכין הבנה רחבה ועמוקה יותר. כי אם יש לשלום אמת סיכוי כלשהו, הר הבית הוא המקום הנכון שבו יתחיל. דווקא שם, במקום בעל המשמעות הגדולה ביותר. ואם זה יצליח... מי יודע לאן זה יכול להוביל.
אהרן פולבר ודאגלס אלטאבף הם חברי הוועד המנהל של קרן נחלת עצמאות ישראל ומיזם ליב"ה לחופש יהודי בהר הבית
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il