החל מאתמול לא מדובר רק בגיא רולניק וב"הארץ" וב"ישראל היום" ובד"ר עינת וילף ובאליעד שרגא ובשלי יחימוביץ', שהתמודדו עם נוחי דנקנר בעודו קיסר כלכלי?משקי כל יכול. עתה זה כבר השופט איתן אורנשטיין, שנענה עד כה בסבלנות אין קץ לפניותיו ולהסבריו ולתוכניותיו לשמר את אי.די.בי בידיו. הוא מתח ביקורת ראויה על דנקנר ועל מה שיצא מתחת ידו בואש ומביש.
במשך כמה שנים היה הכוכב הזוהר בשמי הכלכלה. לא רק על פיו יישק דבר, שכן הבנקאים קדו לפניו ופינו את הדרך ולחשו את שמו ביראת כבוד, אלא גם הרעיפו עליו מיליארדים בלי לשאול למה ומדוע. למה לחילוץ חברותיו הפרטיות על חשבון הציבור? למה לישראייר ולמה לרכישת "מעריב"?
הוא היה הלל בן שחר. בנה דימוי עצמי של מי שהבין לא רק בכלכלת ביתו והחוסים בצל קורתו העסקית אלא נחשב גאון, מבריק, כל יכול, איש קסמים, ברוך אל. הוא התעלם מהפתגם שכבר הוזכר כאן מהמורשת הרומית - "זכור את יום מותך", ובעיקר עכשיו נכון לחזור ולשאול אותו בעברית צחה מפי הנביא לא רק "איכה נפלת משמיים, הלל בן שחר", אלא גם את ההמשך - "נגדעת לארץ חולש על גויים".
שובל של ישראלים ששמחו לאידו
עתה נראה כי מי שתמכו בו במיליארדים מבקשים להפנות את האש אליו, כדי שלא ייחקרו מדוע זרמו כספי קרנות הפנסיה והתגמולים והמוסדיים והבנקים לטייקון האחד והיחיד. אבל השאלה חייבת לעלות על סדר היום הציבורי כדי שהממונים על כספי הציבור לא יחזרו על מה שהיה בין טעות רשלנית לבין מעשה אסור.
אמש ניכר כבר שובל ארוך של ישראלים ששמחו לאידו. מי שלא סלחו לו את מהילת כספי הקופה הציבורית בחברותיו הפרטיות; ומי שלא יכלו לשכוח את היוהרה וההתנשאות ו"אני ואפסי עוד". הוא זילזל וטילטל וביטל, והם זכרו הכל.
אך בסל הכל מדובר בסיפור עצוב. לבד ממי שאינם מסוגלים לפרגן לאדם מצליח; לבד מקנאים אשר הכסף בכיסו גרם להם לעווית - לא היה מי שהתבונן בסיפור ההצלחה המהבהב של דנקנר ולא שמח עליו. הרי הוא היה שגריר ההצלחה הישראלית לכל העולם כולו; מי שהביא את תבונת עולם העסקים לא רק עד למשרדי הממשלה בירושלים אלא גם לשרי אוצר וכלכלה מהודו ועד כוש, ועד אמריקה הדרומית.
בעברית של יציעי הכדורגל, הוא עשה לנו כבוד, והוא גם תרם מעשר (אמנם בעיקר מכספנו) למען נצרכים ונזקקים. בראש מעשי המופת תמיכתו הגדולה בקריית שמונה השסועה תחת מתקפת הטילים והרקטות במהלך מלחמת לבנון השנייה.
רק שבסופו של דבר צץ הריק הגדול. צפה היוהרה. נגלה הקשר אל עולם מעוות של קשרים רבניים. אל אנוכיות מרתיעה. הם הביאו בחובם את החקירה הפלילית ואת מערכות הבדיקה, והאכזבה ממנו המרצדת אפילו יותר מהשמחה לאיד.