כספי ציבור אינם צעצוע פרטי

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, סיים לעת עתה מערכה נוספת בסאגה המתמשכת של חברת אי.די.בי. ואולם המילה האחרונה טרם נאמרה. השופט דורש מצמד הזוכים, אלשטיין ובן משה, להוכיח שמקורות הכסף שעליהם מתבססת החלטתו כשרים הם.

להחלטה תהיינה השלכות רבות במגוון תחומים. בהנחה סבירה שנעשה לא רק משפט אלא גם צדק, יש לבדוק מעט לאחור מה היה לנו. נוחי דנקנר יצר במו ידיו את קונצרן החברות הגדול ביותר במשק הישראלי, שכולל חברות דוגמת שופרסל, סלקום וכלל ביטוח.

בשנתיים האחרונות נקלעה החברה לקשיים ונכון להיום היא חייבת לנושיה כ?2 מיליארד שקלים, בעוד בקופתה מצויים כמה מאות מיליונים בלבד.

בטרם נדון את דנקנר לכף החובה, כמתבקש לכאורה מפסיקת השופט, נזכור כי התנהלותו בתחילת הדרך היתה נכונה מבחינה עסקית. היא קיבצה סביבו עסקים רבים, הוא שילם ביד רחבה מאוד לעובדיו, בין שאלה היו עורכי דין ממולחים ובין שעובדים מן השורה. מתוך טוב הלב הלא אופייני הזה, נתפתה דנקנר והרחיב את עסקיו ל"עסקי אוויר" רבים, דרך קבלת הלוואות מגופים פיננסיים אשר כספם אינו אלא כספי ציבור רחב ומגוון.

הגבול בין כישלון לבין הצלחה הוא כה דק, עד כי לא בטוח כלל וכלל שאילו התנהלותו של דנקנר היתה פחות ראוותנית, או במילים גבוהות - יותר מוסרית, התוצאה העסקית היתה שונה.
שהרי נזכור עוד עניין חשוב. לפני קצת פחות מעשור החל המשבר הכלכלי והפיננסי בעולם הרחב בכלל ובמערב בפרט.

אותות המשבר הזה ניכרו היטב בעסקיו של נוחי דנקנר כמו בעסקיהם של אחרים. לפיכך היה עליו לתת תשומת לב רחבה הרבה יותר ולהבין מתוך הכרה מתמדת כי כספים אלה של ההלוואות הגדולות הם של אנשים פשוטים. בהתאם היה חייב דנקנר לכלכל מעשיו באופן זהיר יותר. רבים תמהו בזמנו על עצם הרעיון לרכוש את עיתון "מעריב" על חובותיו, דווקא כשהיה ברור לדנקנר שמצבו לא מזהיר.

אין בליבי שמחה לאיד. ההפך, עצוב כאשר אנשי עסקים גדולים נופלים, מפני שמאחוריהם תמיד נשארים גם חובות וגם סיכוי גדול לקריסת עסקים המעסיקים עובדים רבים. הקולות הרמים והצורמים, אשר התלוו למשפט הזה, מחזירים אותי אל מה שנאמר בספר משלי: "בנפול אויבך אל תשמח". לא מדובר באויב בשדה הקרב אלא דווקא בעמיתך לעבודה או לעסק, חברך לספסל הלימודים או שכנך החנווני אשר פשט רגל, מטר ממך.

בהנחה שצמד הזוכים בשליטה על הקונצרן אכן יראו מקורות כספיים כשרים, עליהם ללמוד היטב את דרך התנהלותו של דנקנר, מפני שאין חסינות בתחומי המסחר והכלכלה. אנשי עסקים הם קרי מזג ומפעילים שיקולים רציונליים לחלוטין כדי להתקיים בעולם המסובך והנזיל הזה. עליהם לזכור שכאשר מדובר בכספי ציבור נדרשת ערנות מרבית אשר יכולה להקטין את הסיכון לכישלון.

בצד כל זאת, יש לחדול מאווירת הריקוד על הדם סביב משפטי "טייקונים". דווקא במקום שבו נדרש היבט מוסרי גם כלפי המנצחים, נאלמו דברי השופט.