מה יש ל"הארץ" נגד אבשלום קור?

לא יודע מי זה/זאת טל שחר מעיתון הארץ, אבל על פי רוב בוחרים שם כתבים לפי מידת הניכור (והתיעוב) שלהם מהחברה הישראלית.

בגיליון סוף השבוע האחרון יצא קצפו של "הארץ" על כבשת הרש של הרוב השמרני במדינה - חמש דקות מקוצצות בפינתו המשובחת של אבשלום קור. אוי אוי אוי, אל תשאלו, התלוננו אנשי הקרעכצן משמאל (נודניקית אחת מכפר ורדים), "בחנוכה האחרון ד”ר קור ממש התעלה על עצמו, ובמקום לשפר את שפתנו... התכנים היו לאומניים, לא היו קשורים לשפה ועסקו בהתנחלויות ובדת", רחמנא ליצלן. איך עשה לנו את זה, ועוד "במקום לשפר את שפתנו"? יש גבול.

כלל נקוט יהיה בידכם: המונח "לאומני" מקביל לתואר "קיצוני" המקביל לתואר "פאשיסטי" וגם "אנטי-דמוקרטי" ובקיצור - כלום. ממבו ג'מבו פסוידו-ליברלי של אנשי העדר שמשמעותו אחת - תכנים החורגים משורת המקהלה וממה שהרשה פעם משטר השפה והתודעה לשדר, בימים שהשמאל השמיע רק את עצמו והשתיק את רוב הציבור.

חכו, זה לא נגמר. הנה שורות המחץ מבית המדרש של טל שחר:
"השאלה המרכזית היא אם תחנה צבאית?ציבורית, הממומנת מכספי ציבור וחוסה תחת כנפי משרד הביטחון, צריכה להלל ולשבח התנחלויות, יישובים הנתונים במחלוקת פוליטית עזה".
אפשר לשמוע עד לכאן, בין השורות המגוחכות, את הצקצוק המתחסד של כת קטנה, שככל שהיא מתמעטת כך סכנתה גדולה יותר.

5 דקות יש לאבשלום קור. 5 דקות! והתכנים שלו מוציאים מדעתם את הליברלים הפונדמנטליסטים. הוסיפו את השעה של "המילה האחרונה" ונישאר עם 22 שעות ו-55 דקות לטובת החבר'ה של טל שחר ועיתון הארץ: רזי ברקאי, מיכה פרידמן (רק עכשיו פרש), אילנה דיין, רינו צרור, יעל דן, טלי ליפקין-שחק ועוד ועוד לעייפה.

בשבוע החולף האזנתי לבושתי ל"ציפורי לילה סמל סטטוס" עם רון כחלילי ורוגל אלפר. עזה נמצאת לימינם. "זכות השיבה", "העוול שעושים לבדואים" ("נסעתי אחרי אחמד טיבי ליישוב בדווי לא מוכר"), "האשכנזים", ""ארץ ישראל"" (במרכאות כפולות ומכופלות").

הבונבון שבקצפת היה מונולוג ארוך ומייגע של כחלילי בליווי המהומים וצחוקים של אלפר (כך זה עובד שם רוב הזמן. פעם אלפר היה אדם עם אמירה, עד שהגיע כחלילי והפך אותו לאסקופה מואזנת) שבו תקף את השמאל הישראלי... משמאל. הוא הציע להקים סוף סוף מפלגה של מזרחים ופלסטינים עם זכות השיבה ובלי אשכנזים. ממליץ לשמוע. יש פה פוטנציאל לקאלט שישודר עוד שנים רבות.

אז מה היה לנו? חמש דקות לאבשלום קור, ושעתיים לחדר הצדדי של הפינה המרוחקת של הידית הנידחת של השמאל הקיצוני. באמצע יש שעה למילה האחרונה ומיליון שעות לדוברי שלום עכשיו. אז מי אמר שאין פלורליזם בגל"צ?

מי אמר? הקוזאק הנגזל, עיתונה של הכת המתכבדת בקלונה של ישראל. מבחינת אנשי הארץ וסיעתם, עד לא מזמן נשמע רק קול אחד ויחיד מאחורי המיקרופונים, המצלמות ועיתוני הדפוס: קולם של ה"שפויים" שבחכמתם העמוקה הפילו עלינו את אוסלו וההתנתקות וכשמזימתם לא צלחה, הם לא הפנו מבט לעבר כנופיית רמאללה ועזה, אלא האשימו ומאשימים רק אותנו. בשנים האחרונות, התנער הרוב הדומם והחל להשמיע ברמה את דעתו. הרבה קרה בזכות "ישראל היום" שמשך את השטיח מתחת לרגלי המונופוליסטים שאיש לא בחר בהם לשלוט על התודעה הציבורית.
י
ש איים כאלה בגל"צ או בטלוויזיה. צריך לחפש אותם בנרות. וכשמוצאים, אפשר לשמוע את מה שרוב הציבור חושב. זה באמת פלא שמרשים להמון הלא נאור להביע את דעתו בדעתנות כזאת. אבל מה לעשות - רוב מוחלט של הציבור חושב שמפעל ההתנחלויות הוא מפעל ציוני לעילא ולעילא, ושמדובר בחלוצים המודרניים של תקופתנו, אנשי עמל ויזע, לוחמים ובונים, לומדים ומלמדים, המשמשים חגורת ביטחון מוסרית וצבאית למדינה כולה. "תחנה של משרד הביטחון" - אכן, ומי לנו לוחמים עזים כאחינו המתנחלים. אגב, גם העברית עצמה נתפסת בחלקים היותר הזויים של השמאל הישראלי כשפת הכיבוש ("שפתו של יגאל עמיר") וכבר כתבתי על כך במחקריי האקדמיים.

למתלוננים הצעתי עסקה הוגנת: הבה נתחלף. ניתן שעתיים בבוקר לאבשלום קור, וחמש דקות בערב לרזי ברקאי. לעשרים השנים הבאות. אז לפחות יהיה צדק בתלונותיכם.

אבל הרי לא זה העניין. יש פה תחכום נסתר. הרזי ברקאים או הטלי-ליפקין שחקיות מתפוצצים מאבשלום קור. אבל הם אינם יכולים להתלונן על קולגה. בעיקר, לאור העובדה שעיקר התלונות בתחנה מתקבלות נגדם. אז כדי לתת רושם שהתחנה מאוזנת, סידרו ביקורת חריפה בעיתון המשפחה הלא-לוחמת, כדי שיוכלו להגיד, הנה לא רק עלינו מתלוננים.

רזי ברקאי אמר לי פעם בראיון - כששטחתי בפניו את החד צדדיות של שידורי האקטואליה בתחנה - "ועל המילה האחרונה שמעת?" שמעתי. ראה לעיל.

אני דוחק בכל מי שקורא את הרשומה הזאת לשלוח מכתב בדוא"ל לגל"צ שבו הוא מחזק את ידיו של אבשלום קור ומבקש שישמיעו אותו יותר. אפשר על הדרך לבקש קולות נוספים, דומים לזה של קור גם בשעות נוספות ביום. זה לא קשה.

הנה כתובת הדוא"ל: radio@galatz.co.il אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום.