"יש עתיד" מכוונת למעמד הביניים, ומעמד הביניים יושב בפרלמנט שלנו אצל ניסו במוסררה החדשה. התכנסו להם שר האוצר, שר הרווחה ושר החינוך ובישרו לנו על קיצור חופשת הקיץ, תחילה לילדי כיתות א' ו-ב', ובהמשך, לאט-לאט, לכולם. אנחנו בפרלמנט צריכים להיות מרוצים. עובדים קשה, נשותינו עובדות קשה, ואם משרדי החינוך, האוצר והרווחה רוצים להוריד לנו כאב ראש רציני לסידורי הקיץ של הילדים ועוד לחסוך לנו כמה שקלים, אז מה רע? ובכן, קודם כל - תודה לכם. ובכל זאת, בפרלמנט שלנו, בית הספר של קיץ זוכה ליחס מתלבט. יש בינינו כאלה שזה אפילו מעצבן אותם.
הפרלמנט אצל ניסו: לכל הטורים של איתן מזרחי
"אני כתלמיד סביר ושגרתי, אם היו מציעים לי עוד חודש בבית הספר, הייתי סובל", מביע את דעתו הנחרצת ידידנו מאירי. "אני בטוח שאם שר החינוך, הרב שי פירון, היה מקיים משאל בקרב התלמידים, היוזמה הזאת הייתה מקבלת רייטינג נמוך מאוד". "אני לא מבין את הצדקנות הזאת שלך", יורה יקי, בן הציונות הדתית, שהוא בעסקי מחשבים. "אנחנו מקטרים על הפגיעה במעמד הביניים ובמעמד הנמוך, אבל כשיש יוזמה כזאת יפה של השר ונותנים מענה לבעיית חופשת הקיץ, שבה הורים רבים לא יודעים מה לעשות עם ילדיהם, זה גם מעצבן אותך!?". "לא אוהב את מסיבת העיתונאים של הפוליטיקאים האלה מ'יש עתיד'", מתערב גל, עיתונאי הספורט שלנו. אלה, אשת הכלכלה, מגיבה מיד: "הם פוליטיקאים ומותר להם להציג לציבור שלהם את עשייתם, בוודאי אם זה לא רק מילים".
"אני חושב, שמצד אחד, היוזמה הזאת ברוכה, ומצד שני היא בעייתית", אני מתלבט ומשתף את החברים במחשבותיי כמו טוביה החולב. "פתרון ממלכתי לקיץ לכל הילדים בכיתות הצעירות, זאת ממש יוזמה מבורכת. אבל הפתרון של בית ספר של קיץ הוא בעייתי. תפקידו של משרד החינוך לתת מענה חינוכי לילדים, וזו חייבת להיות נקודת מבטו, ולא לצאת מנקודת מבט של מה טוב להורים. ההורים הם הקליינטים המשניים שלו. הילדים במערכת החינוך הם המטרה, ואני בטוח שאם הם יהיו במוקד מבטו של המשרד, לא בטוח שהפתרון המתאים יהיה בית ספר של קיץ".
"נכון", מעודד אותי הפרופסור, ועם הרוח הגבית שלו אני ממשיך: "מה טוב לילד בקיץ - זו השאלה שמשרד החינוך צריך לתת לה תשובה ולא מה טוב להורים. לבית ספר הילדים באים, כי הם חייבים, יושבים בכיתה ומנוהלים על ידי המורים. אני רוצה שהילד שלי בקיץ יהיה במקום שהוא בוחר, במקום שהוא מנהל את העשייה ואת היצירה שלו, במקום שהוא יכול לטפח את היזמות שלו, את הכישרונות שלו בספורט, אמנות, כתיבה, ריקוד, במקום שהוא יפתח כישורים חברתיים. אני לא צריך בית ספר כבייביסיטר של קיץ".
מנה גדושה של מה שמשפיע ביותר
"מה זה חינוך, אם לא אהבה, גבולות ובחירה", אני ממשיך את דבריי. "חייבים לתת לילדים את האפשרות לבחור מסגרת חינוכית פתוחה, שבה הם האחראים. הם לא יכולים לעשות זאת במהלך שנת הלימודים, אז לפחות שיעשו זאת שלושה שבועות בקיץ!".
"ונניח שאתה צודק, איך בדיוק אתה מנהל את כל המערכת הזאת ומאפשר לכל ילד בחירה חופשית לעשות את מה שהוא בוחר?", שואלת בשקט אלה. עוד בטרם אני מספיק לענות, מתפרצת יעל, המנטורית מההיי-טק: "העניין אינו ארגוני או כלכלי. יש כאן תפיסה עקרונית של מערכת החינוך, בתי הספר פועלים במהלך כל השנה, המורים מנהלים את השיח ומכתיבים אותו על פי הנחיות משרד החינוך. הבנות שלי בתנועת הנוער ניהלו בגיל צעיר והדריכו קבוצה, בנו תכניות, ואחר כך ניהלו גדוד שלם של ילדים בצופים. איך בדיוק הן היו מקבלות הכשרה וניסיון כזה בבית ספר? זו הכשרה שהיום, בעידן שלנו, היא הכי רלוונטית ומהותית לחיים. היכולת לבצע וליישם בסביבה ארגונית עם אנשים. אני רוצה לראות את הקיץ כזמן שמתמקד בפיתוח כישורים ומיומנויות כאלה".
"אספר לכם משהו", אומר מאירי. "יום אחד אני נוסע עם בתי הגדולה דפנה וחברתה כנרת, מהמכינה שלהן בצפון, הביתה. שתיהן תלמידות איכותיות. שאלתי אותן, מה מכל המסגרות שהן היו בהן עד כה - בית ספר, תנועת נוער, הסטודיו לבלט במתנ"ס, סייע להן לעצב את אופיין וגיבש את אישיותן. הן חשבו רקע קט ובחרו שתיהן בסדר הבא: תנועת הנוער, המכינה, מגמת התאטרון בבית הספר התיכון וגם הסטודיו לבלט במתנ"ס. מהגן ועד סוף התיכון הן התאמנו בו כל שבוע. חברים, אני לא מבין, איך לפחות בקיץ אנחנו לא נותנים לילדים שלנו מנה גדושה של מה שמשפיע עליהם ביותר"?.
"אז איך בכל זאת עושים את זה"? חוזרת אלה על שאלתה. "נותנים את הבחירה לילד ולמשפחתו", מציע רז, איש הנדל"ן. "כל ילד יקבל סוג של זכאות, וואוצ'ר. הקהילה, הרשות המקומית, יציעו אפשרויות גם בבית הספר, גם במתנ"סים, גם בתנועות הנוער. יגייסו את קק"ל, החברה להגנת הטבע וגם את השוק הפרטי, והילד ומשפחתו יבחרו. כמובן, הכול על פי הנחיות משרד החינוך, שיגדיר את מסגרת הפעולה החינוכית, את התקציב המרבי, את גובה השתתפות ההורים, שתהיה דיפרנציאלית בהתאם למצב הסוציו-אקונומי של כל רשות מקומית. עם הזמן ההיצע יהיה גדול והאיכות תגדל, כך שתהיה תחרות ובחירה טובה".
"זה יפה", מתלהב מאירי. "ילד שאוהב ספורט יוכל לבחור בשלושה שבועות של ספורט וילד שאוהב מדעים יוכל לבחור מדעים וילד שאוהב תאטרון או מחול יוכל לבחור בזה. מה רע כך? זה הרבה יותר טוב מאשר בית ספר של קיץ! אנחנו לא רוצים בית ספר בקיץ. תנו לילדים להתגעגע לבית הספר ולא שבית הספר יימאס עליהם".
היום, אני חש שהפרלמנט הולך הביתה מרוצה מעצמו. שבת שלום.
איתן מזרחי הוא יזם ויועץ לעסקים חברתיים, מנכ"ל החברה למתנ"סים לשעבר
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il