וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רני רהב צדק

איתן אורקיבי

12.12.2013 / 12:06

בניגוד לאליטת התקשורת, שקוטלת במקהלה את "הפרובינציאלויות" של שופט הריאליטי הצבעוני - סבור ד"ר איתן אורקיבי שיש להצדיע למאבק היחיד ההירואי שלו על התרבות הישראלית

מרגע שנודע דבר ליהוקו של איש יחסי הציבור רני רהב כשופט בתחרות המוזיקה הטלוויזיונית "הכוכב הבא", ועד לשידורי סוף העונה, אין בנמצא מבקר מוזיקה או טלוויזיה שלא מצא את ההזדמנות להתייחס לעניין בפסקה ארסית או טור קוטל. וכי מתי הייתה הברנז'ה מאוחדת כל כך כמו באיבתה המתוזמרת כלפי השד הפרוע, כבד הלשון והמידות, המושא האולטימטיבי לחיקוי ולשנינה, שמתכנית לתכנית כמו מחדש את מלאי התחמושת של מבקריו?

רני רהב הוא כמו צלם זר בהיכלם של שומרי הסף של עולם התרבות שלנו, כלומר שלהם. ראשית כל, כפי שאמר עליו אחד מעמיתיו לשולחן השיפוט, הוא מעולם "לא כתב צליל", ולפיכך איננו ראוי להיחשב כסמכות מקצועית. שנית, הוא צווחני וצועק, ומפריז בקומפלימנטים, כי הרי אין לו סטנדרטים, בטח שלא מקצועיים. ושלישית, וכנראה החמור מכל: הלאומן התרבותי הזה מעדיף שירים בעברית ומתעב את טרנד השירה באנגלית. בפרט הוא מתרגש כשאחד המתמודדים מקים לתחייה נכס אבוד מרפרטואר הזמר העברי. בקיצור, פטריוט סנטימנטלי צעקני.

תרבות מקומית או סניף של מקדונלדס?

אלא שכל כמה שיתאמצו נשואי האף להבאיש את ריחו, המציאות מוכיחה את צדקתו. מלחמתו ה"אנכרוניסטית" וה"פרובנציאלית" על מעמדה של העברית בתכניות הזמר, איננה נושאת חן בעיניה של אליטת התרבות הקוסמופוליטית. אבל כשהצופה בתכנית המתחרה, שכולם משבחים אותה על שהצליחה לחקות בהצלחה את "הדבר האמיתי" מחו"ל, נחשף לרצף של חצאי קאברים נטולי פרשנות ללהיטי פופ לועזיים, וכשאחריה משודרת תכנית אירוח - סליחה, "לייט-נייט" - שחציה על טהרת האנגלית, די ברור איפה ממוקם הניסיון הפרובינציאלי לעשות טלוויזיה באמריקאית. וכך, כשאומה שלמה נעטפת געגועים לאריק איינשטיין ו"לשירים של פעם", מתבררת המשמעות העמוקה של הערותיו של רני רהב, בסגנון "אהוד מנור היה מחבק אותך עכשיו" או "שמוליק קראוס היה מתגאה בביצוע שלך".

משהו באנטגוניזם לרני רהב מזכיר את עווית הבוז שבה התקבלה "כוכב נולד" לפני כעשור. מאז ועד היום, אסרו חוגי הביקורת והתרבות מלחמת חורמה ב"תרבות הרייטינג" וב"בידור הוולגרי" שהיא מייצגת. מדוע? משום ששחקן חדש קונה לו מעמד במנגנוני קביעת הטעם: "הקהל בבית" שמו - והקהל בבית נלהב להשתתף בעיצובו של הנוף המוזיקלי בישראל.

זהו הדבר שמרתיח את מבקריו של רהב יותר מכל: יש לו אג'נדה תרבותית, ויש לו מה לומר על התפקיד הקונסטרוקטיבי שצריכה למלא הטלוויזיה בעיצובה של התרבות הישראלית. לא "לאומנות" ולא "פרובינציאליות", כי אם מאבק עיקש בגלובליזציה, ואולי אף בקולוניאליזם התרבותי, המאיימים להפוך את התרבות המקומית שלנו לסניף של מקדונלדס. וסגנונו של רהב, אותן "קולניות" ו"צעקנות וולגרית" שבהם הוא מואשם, הוא קולו ההירואי של מאבק-היחיד שהוא מנהל אל מול ברנז'ה נאטמת, המתעקשת לדבר מעל ראשה של הישראליות ולבוז לה.

לכן, כל מי שהתרבות הישראלית יקרה לו, ראוי שיעניק את ה"כחול" שלו לאיש שאמנם "לא כתב צליל" בחייו, אבל בתכנית עמוסת קלישאות חסרות-פשר כמו "תהיה רוטווילר" או "תוציא את האמת שלך", הוא היחידי שמעז לנסח אמירה תרבותית של ממש - ולעמוד מאחוריה.

ד"ר איתן אורקיבי הוא מרצה בכיר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת אריאל

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully