הסערה הפוליטית בישראל קרבה ובאה, סבורני שהיא כבר כאן. ריב האחים בנט?לפיד הוא קדימון קצר למה שצפוי במקרה שתעלה לדיון טיוטת הסכם בין ישראל לפלסטינים, טיוטה הנתמכת על ידי ארה"ב, גם אם היא אינה מקובלת במלואה על ידי שני הצדדים. מאחורי הקלעים של המו"מ עם הפלסטינים מתחוללת, כפי הנראה, דרמה אמיתית. ג'ון קרי לא מבזבז לשווא את נקודות הנוסע המתמיד שלו בקו וושינגטון, ירושלים ורמאללה. לאופטימיות שלו יש תשתית מסוימת במציאות הריאלית. המאמץ הבלתי נלאה שלו לקדם הסדר, ואפילו חלקי, בין ישראל לרשות הפלסטינית, מבטא את רצונה של ארה"ב לחזור לעמדה ההגמונית שהיתה לה במשחקי הכס של הפוליטיקה העולמית.
האמריקנים מעורים היטב בנעשה פה, הם מדברים עם כולם ומאזינים בלי הפסקה. יש להם אנטנות רגישות המופנות אל החברה הישראלית. על פי הניתוח האמריקני של עמדות הציבור בישראל, הם משוכנעים כי המפתח להסכם אפשרי מצוי בידיו של גנרל ג'ון אלן. לשיטתם, אם הגנרל ייתן תחושה לציבור בישראל, באמצעות נבחרים, פרשנים וכלי תקשורת מגויסים, כי סידורי הביטחון המוצעים על ידיו הם סבירים - בכך הם יצליחו לנטרל את התנגדות הימין לוויתורים טריטוריאליים על בסיס הזכויות ההיסטוריות של היהודים בארץ ישראל.
מטבע עובר לסוחר
הנשיא אובמה כבר הוכיח יותר מפעם אחת לאחרונה כי לדידו ערכים הם מטבע עובר לסוחר, בעיקר לסוחרי המזרח. התנהלות ארה"ב בעניין מצרים, סוריה ואיראן היא ביטוי עז לפרגמטיות במקום חזון, לטקטיקה במקום אסטרטגיה, לעייפות במקום נחישות, לחולשה במקום גבורה. הממשל האמריקני משוכנע שאפשר לסחוף את אזרחי ישראל למסע קצר מועד בנתיבים ספוגי דם, יזע ודמעות.
יש הערכה אמריקנית, המתבססת על יחסי הכוחות הפוליטיים בישראל, כי בהסכמה על סידורי ביטחון כאלה ואחרים יתמכו לפיד, יצחק הרצוג, ציפי לבני ואריה דרעי בוויתורים מפליגים, כולל בירושלים. הם אמרו זאת מפורשות. ברהיטותם הלשונית וברטוריקת השלום ההבלי הם יעשו כל מאמץ לשכנע את הציבור כי אין צורך בהכרה פלסטינית במדינת הלאום של העם היהודי, כי יש לאפשר זכות שיבה מוגבלת שתכונה איחוד משפחות, וכי בעידן הדיגיטלי אין עוד צורך בנוכחות פיזית בבקעת הירדן. בלהט מיסטי, ממש כמו אריאל שרון בימי גוש קטיף, הם יסבירו כי הישראלים האמיצים צריכים לתת והפלסטינים הפחדנים רק לקבל. אריסטו, לפני אלפי שנים, אמר שיש קו דק מאוד שמפריד בין אומץ לב לטיפשות. בצד הישראלי הקו הדק נחצה יותר מפעם אחת, ואת מחיר הטיפשות שילמו אזרחים תמימים שרק רצו לחזור הביתה בשלום.
בנימין נתניהו מנסה לשנות את התסריט המסוכן לישראל, שעליו עובדים האמריקנים. בנאומו בפורום סבן הסביר כי לעולם לא תהיה רגיעה במזרח התיכון כל עוד איראן היא מדינת סף גרעינית. בנסיבות שכאלה לא תהיה שום סיבה לשכנינו הקיצונים, הקרובים והרחוקים, להגיע להסדרים עם ישראל. כמו כן, חוזר נתניהו על דרישתו היסודית שהפלסטינים יכריזו על קץ הסכסוך ועל הכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. כל בר דעת שלא התעייף ממשא האומה, יודע שאלו דרישות צודקות והכרחיות שיעידו אם פניהם של הפלסטינים לשלום או שמא מדובר באימוץ מתוחכם של שיטת השלבים מבית מדרשו האלים של יאסר ערפאת.
הצעתי לאנשי הימין לא לסמוך הפעם על הסרבנות הפלסטינית. הפלסטינים למדו מהסורים ומהאיראנים שאפשר לחתום על הסכמים, בלי כוונה לקיימם, ולקבל מטרייה לגיטימית להמשך פעולות זדון. עמדות הרוב הדומם בציבור הישראלי לא נשמעות. יש פער עצום בין אווירת הנכאים והתבוסתנות שיוצרת התקשורת לבין נחישותו של הציבור שלא ליפול שוב לתוך מלכודת מסוכנת. אובדן נכסים אסטרטגיים וויתור על ליבת הקיום היהודי בארץ האבות שבירתה ירושלים השלמה - הם הסכנה הקיומית האמיתית למדינה יהודית ודמוקרטית.