הסדר ביניים - או פיצוץ בשיחות

ארה"ב אינה מוותרת. ג'ון קרי שב היום (רביעי) לאזור להוט להמשיך. הוא אינו היחיד. יש לו גיבוי מלא מאת הנשיא ברק אובמה. מקורות מדיניים טוענים כי האמריקנים לא הופתעו מההתנגדות הפלסטינית לתוכנית הביטחונית אשר גובשה בוושינגטון. הם מצאו בסרבנות של אבו מאזן שני יתרונות. האחד - שיש בה כדי לאפשר לממשל להימצא בשורה אחת עם ישראל לאחר הפצע שטרם הגליד בזירה האיראנית; והאחר - שכאשר אבו מאזן יקבל את עיקרי תפיסת הביטחון האמריקנית, יקשה על ישראל לדחותה.

עתה טוענים רה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון כי לא יעלה על הדעת להמיר את האחיזה הצה"לית בשטחים רחבים לאורך הירדן - הדגש הוא על "רחבים" - באמצעי חישה טכנולוגיים. אך כאשר יתברר כי מוצע להמשיך בכך 15 שנים, יכבד על ישראל לדבוק בהתנגדותה, אף שבוושינגטון יודעים כי עמאן חוששת לא פחות מישראל מן האפשרות שהפלשתינים יתפרסו לאורך הנהר.

שני הצדדים מחפשים להציג לקהל הבית שלהם הישגים. כאשר קרי מאיים עתה לדחות את פעימת שחרור האסירים הביטחוניים בסיבוב השלישי - הוא יוצר רקע נוח לאבו מאזן לטעון בעת ביצוע המהלך באיחור מה כי זכה להישג ותיקן את רוע הגזירה.

התכנית האמריקנית נחלקת לשני פרקים - ביטחוני ומדיני. הביטחוני יותר נוח לישראל, ולכן הועלה לראש הסיבוב הנפתח עתה. אמנם יש בו מרכיבים אשר אינם מקובלים לפי שעה על שני הצדדים, כל אחד וגורמיו, אבל יש בו גם מספיק סעיפים הנוחים לירושלים ולרמאללה, ולכן הדיון בפרק זה יעורר אולי כעס משני צידי המתרס, אבל לא יגרום לשבר בשיחות.
במהות חשוב לציין כי הזמניות הכלולה בו - אפילו היא ארוכת טווח - מחזקת את ההנחה הרווחת שוושינגטון כבר מבינה כי הסכם כולל הוא בשלב זה חלום באספמיה, תקוות שווא. רוח של הסדר ביניים נושבת מן הדיון הביטחוני, ומי שאינו חש בכך עתה - ייווכח בעובדה זו כאשר יועלה על השולחן הפרק המדיני המאיים על שלמות הקואליציה הישראלית בהרכבה הנוכחי, ואולי גם על אחיזת אבו מאזן במחוזותיו.

הסיבוב הנפתח היום בביקור קרי מקרב את הצדדים למצב שבו לראשונה הם חייבים להתייחס לוויתורים כלשהם מצידם. זו פעם ראשונה שאין הם יכולים עוד להיתלות בנוסחאות כלליות, אלא נתונים ללחץ של אמריקה (שאירופה מציצה מאחורי כתפה) לדבר על הנכסים, על המהות, על החומר.

זה מסביר את המתח הרב שבו נתונים שלושה מרכיבי המשא ומתן - כל אחד קודם כל מבית, ולאחר מכן כלפי חוץ. הלחץ הזה הוא אשר מתעל אותם לחשוב במונחים של חתירה להסכם ביניים, ולא לשלום קבע בקפיצה נחשונית אחת.
מתח רב הוא המתכון אשר מוביל כמעט בהינף יד להסדר חדש, או לפיצוץ מוחלט בשיחות. סימפטום אחד לתוצאות מנוגדות.