סערת הרוחות שאחזה בעדה הדרוזית לפני מעט יותר משבוע, בגלל החלטת קצין הביטחון של הכור הגרעיני בדימונה למנוע מקצין ושני חיילים דרוזים להיכנס למתקן עם חבריהם ליחידה - מקורה בקבוצת פעילים פוליטיים קטנה, הממשיכה לטעון שיום יבוא ונחיה כאזרחים שווים במדינת ישראל. קבוצה זו אינה מייצגת את הרוב הדומם של העדה, שהפסיק מזמן להתרגש מאירועים גזעניים מסוג זה.
בתקופת המנדט הבריטי ובמהלך העשורים הראשונים לאחר קום המדינה, כונתה קבוצה זו על ידי מערכות הביטחון בשם "הכוחות החיוביים", בעיקר לנוכח תרומתם הכבירה לחיזוק "ברית הדמים" בין הישוב היהודי לעדה הדרוזית. בשנים האחרונות, ובצל מדיניות ממשלות הימין, זכתה בהדרגה קבוצה זו בקרב העדה לכינוי "הכוחות השוליים" - בגלל המשך כניעתה למדיניות הממשלה הגזענית בכפרים הדרוזיים, המתבטאת מדי יום בהפקעת קרקעות ובהקפאת תקציבים לכפרים.
דרושה: תכנית מתאר מציאותית
הרי למה לאדם כמוני להתרגש מכך ששלושה חיילים דרוזים לא הורשו להיכנס לכור בגלל "נהלים ביטחוניים", כאילו שאלה לא אותם נהלים המוכרים לי כמו לרבים מחבריי, ואשר בשמם היה הסלקטור בשדה התעופה נעלם עם הדרכון שלי לשעה לאחר ששמע שהגעתי משפרעם, גם לאחר ששמע שאני בדרכי לעבודתי בשגרירות ישראל בלונדון.
ומה באמת יש לרמזי דאקסה, נכה צה"ל מדליית אל-כרמל, להתרגש מאותו אירוע? הרי בגלל אותם "נהלים" - הוא ועוד עשרות מבני הישוב שלו לא מחוברים לחשמל. אלו אותם "נהלים" של אותה ממשלה גזענית שבשמם יקומו עשרות ישובים ביהודה ושמרון עם חיבור לחשמל.
בחייאת, מה יש לסגן-אלוף במילואים יאסר ח'טיב מבית ג'אן, ששירת ונלחם בכל חזיתות ישראל, להתרגש מזה שלא נתנו לאותם שלושה צעירים להיכנס למתקן. הרי בשם אותם נהלים, בית המשפט גזר עליו קנס של עשרות אלפי שקלים ומאסר על תנאי והבית שלו מועמד להריסה על כך שאינו עומד בתנאי תכנית המתאר החוקית - כאילו שאי-פעם זכתה בית ג'אן לתכנית מתאר מציאותית המתמודדת עם הצרכים הדמוגרפיים האמיתיים של הישוב.
קבוצת "הכוחות השוליים" הינה קומץ של ראשי חמולות שעדין נלחמים על מעמדם בעדה, עסקנים פוליטיים המחפשים את אותו "כבוד אבוד" דרך המפלגות הציוניות היהודיות ומוכנים לשם כך אף לשבת במפלגות המזוהות עם הימין הקיצוני, וקציני צבא לשעבר שעדיין לא מעכלים את הפער בין השוויון במהלך השירות למציאות העגומה והאפליה באזרחות.
לא פלא שאף לא אחד מחברי אותה קבוצה לא השמיע מילה כאשר הנשיא שמעון פרס בחר לדבר על הכור הגרעיני באיראן במהלך ביקורו אצל מנהיג העדה, שייח מואפק טריף. אף אחד מהם לא מצא לנכון להגיד לכבוד הנשיא שהפצצה האמיתית הינה בכפרים הדרוזיים, שתושביהם מאסו במדיניות הממשלה וב"נהלים" הגזעניים שלה.
אמיר חניפס, בן העדה הדרוזית, הוא חוקר בחוג למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת לונדון, המתמחה במערכות יחסים בין מיעוטים אתניים ומדינות במזרח התיכון
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il