ירידתה של אי.די.בי מהבמה כגורם עסקי מרכזי במשק נעשתה בהדרגה ובמשך חודשים ארוכים של דיונים והתפתחויות בביהמ"ש. גם אחרי שההכרעה בעניין השליטה בקבוצה תצא לפועל, היום מחר או בעוד שנה, עדיין גורלה יהיה - מלאכת שיקום ארוכה שלא ברור אם תצלח. אז נשאלת השאלה למה הם רבים על הגוף הזה? עוד הרבה צרות באופק. והסוף לא בהכרח ורוד.
אמנם החזקותיה הנותרות של אי.די.בי עדיין מהוות כוח עסקי מוביל במשק. חברות דוגמת סלקום ושופרסל הן מרכזיות בהוויה הישראלית ומשפיעות עליה בכל יום. העניין הוא המגדל הפיננסי היושב מעליהן שנראה כמו גוויה מתקררת, אפילו אם שתי הקבוצות זו של דנקנר וגרנובסקי וזו של אלשטיין ובן משה מתחרות עליה כמו היו מרבץ יהלומים.
סכנה פיננסית למשקיעים
כשיש חברות עסקיות בריאות שגופים גדולים רוצים לקנות, הן באות, נותנות הצעה, משלמות במזומן או במניות ודוהרות עם הרכישה אל האופק. רוצים דוגמה? קחו את עיסקת גיוון אימג'ינג שפורסמה בסוף השבוע. יש עסק שברור מה הוא עושה, יש קונה שהבין מה הוא רוכש, והנה בוצעה עיסקה.
אבל כאן? רק ללמוד את המבנה העליון של הפירמידה זה תואר בלוליינות חשבונאית. מה יעשו בעלי האג"ח? איך יגיבו הבנקים? מה יעשה ביהמ"ש? עשרות תרחישים ליוו את הצדדים בחודשים הארוכים של ירידת אי.די.בי מקרנה. בסופו של דבר זה היה סיפור של חובות פיננסיים אבודים, מיליארדי שקלים באג"ח, שנלקחו על ידי צוות פיננסיירים שלמעשה כשל וצלל בבור של חובות. לכן גם ההשתלטות על אותה פירמידה נראית כמו איזה תעלול פיננסי מורכב. חברה מעל חברה מעל חברה. מכתב מהמשנה ליועמ"ש לעכב את ההצבעות. השופט מחליט אחרת. מחכים לחוק הריכוזיות.
המסקנה העצובה היא דווקא המעודדת ביותר - הפירמידות היו ונותרו סכנה פיננסית למשקיעים, ומכיוון שהציבור מושקע לא אחת בעל כורחו דרך חסכונותיו במבנים האלה, טוב עשתה הכנסת שחוקקה את חוק הריכוזיות. במקום לנפנף בדגל שחור, המחוקק שירטט קו הפרדה. גם אם המקרה של אי.די.בי נכנס או לא נכנס בשעריו של אותו חוק, העיקר הוא שהגענו לסוף עונת הפירמידות. אחרת נענש בהישנותם של מקרי כשל מערכתי בעולם העסקים המקומי, שיעלו לציבור במיליארדים רבים נוספים.