"אוהב מחבלים", "בוגד", "אנטי ישראלי" - אלו רק מקצת ה"מחמאות" המושמעות חדשות לבקרים כלפי כל מי שהעז להדיף ריח של שמאל, וזאת הודות להצלחה המרשימה והגוברת של הנהגת הימין זה זמן רב: צריבת הדה-לגיטימציה של השמאל בציבור הישראלי והשתלטות עוינת על הזהות הציונית והפטריוטית. הנהגת הימין הצליחה במשימה זו באופן בלתי רגיל: "שמאלני" הפכה למילת גנאי המתארת רפיסות לאויבים, פוסט-ציונות, נטישת הזהות הלאומית והמסורת התרבותית, הפקרת הביטחון, התנשאות, התרחקות ועוד תחלואים רבים ומגוונים. נדמה לעתים שקיומם של שמאלנים הפך לנכס היקר ביותר של הנהגת הימין - השולטת בישראל כבר למעלה מ-40 שנה - שכן בלעדיהם לא יהיה את מי להאשים וכלפי מי להסיט את האש המתפרצת.
חייזר שינחת בעולמנו לא יידע אם לצחוק או לבכות, שכן כל הסתכלות בעין בלתי מזוינת תלמד על גודל התעתוע וההונאה שאחזה ברבים תודות לקמפיין מתמשך, רווי הסתה ושנאה, שהובילו רבים ממנהיגי הימין נגד מחנה השמאל לאורך שנים רבות. הרי בפועל - רוב הציבור הוא שמאלני בדעותיו. כל סקר ממוצע מגלה כי רוב ברור בציבור הישראלי תומך בפשרה מדינית, תומך בפתרון שתי המדינות, מתנגד לפיתוח התנחלויות מבודדות, תומך באחריות המדינה לשירותים חברתיים בסיסים, מתנגד לשוק פרוע וחסר מעצורים, תומך בצמצום פערים חברתיים ותומך בהגבלת שכר הבכירים בחברות ציבוריות. אכן, כל סקר ממוצע יגלה כי רוב ברור בציבור תומך בעמדות שמאלניות (לא עלינו) להפליא.
נתונים אלו לא מפתיעים: העמדות המסורתיות של השמאל הן ההגשמה הטובה ביותר של החזון הציוני הלאומי בדמות מדינה יהודית ודמוקרטית ובניית חברת מופת, שיום יבוא ותהא - בלי נדר - אור לגויים. וכי כיצד נביא לידי מימוש את המדינה היהודית והדמוקרטית ללא פתרון שתי המדינות המבטיח רוב יהודי מוצק בגבולות ישראל? כיצד נבנה את חברת המופת ללא צדק חברתי ואחריות המדינה לאזרחיה?
תיאטרון האבסורד של השמאל והימין
צחוק הגורל הוא, כי דווקא אלו שביקשו למתג את השמאל כאנטיתזה לציונות אוחזים בעמדות המעמידות בסכנה מוחלטת את קיומה: כל מי שעיניו בראשו מבין כי האלטרנטיבה לפתרון שתי המדינות היא מדינה דו-לאומית שתהפוך את המילה "ציונות" למושג בשיעורי היסטוריה. אכן, המשוואה של שמאלנות וציונות כל כך ברורה ונהירה, עד שלא ניתן שלא להבחין בה ואין אף טבעי מהעובדה כי ההתעוררות הלאומית שפקדה את היהדות הובלה בעיקרה באופן מרשים על ידי... שמאלנים.
ואולם, אם יישאלו אותם משתתפים באותם הסקרים עצמם, כיצד הם מגדירים עצמם, שמאלנים או ימנים? או אז, תיחשף העובדה שרבים וטובים מאלו שדוגלים בעמדות שמאלניות טהורות מגדירים עצמם דווקא כימניים. כיצד מתרחש לו תיאטרון אבסורד שכזה? מדוע שמאלניים כשרים חיים דווקא כימניים? שורה ארוכה של נסיבות יצרה מצב מעוות שכזה. הדרך לתיקון אכן עוברת בראשיתה מהסתכלות כנה בראי. מחנה השמאל נהג בעבר בנכות רגשית ופוליטית, שהביאה ציבוריים שלמים להדיר רגליהם ממנו - מעובדה זו אסור לחמוק, והיא גם מחייבת את השמאל להשכיל להמציא עצמו מחדש בפורמט המעניק מקום של ממש לכל אחת ואחד, גם אם בעץ המשפחתי שלהם אין ענף הקשור ל"דור המייסדים" (שכבודם במקומו מונח).
אולם התיקון האמיתי מחייב גם התמודדות קשיחה וחדה עם הדה-לגיטימציה שנעשתה לשמאלנים על ידי הנהגת הימין. ללא הכנעת הדימוי השקרי והמניפולטיבי שדבק במונח "שמאלנות" - לא יהיה תיקון של אמת ולא תהא דרך חדשה.
שמאלנים יקרים - אלו שמזוהים, אלו שבלב ואלו שהינם תינוקות שנשבו וחרף אמונם בערכי השמאל מזוהים כימניים: אין לנו במה להתבייש, ואל לנו להרכין את הראש. קומו, עורו, שמאלנים יקרים, ושוב, אל נא תצהירו על עצמכם כמי שהינם "א-פוליטיים", "שייכים למרכז", "מאמנים בצדק חברתי אבל לא שמאלנים" ועוד. נהפוך הוא. הזדהו כשמאלנים, חיו כשמאלנים. אין גאווה גדולה מזו, כי שמאלני זה הכי אחי ציוני.
עו"ד ערן חרמוני הוא יו"ר "קול ישראלי" לציונות וסוציאל-דמוקרטיה
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il