איזו שואה קלה לצפייה?

גארי יורופסקי הגיע שוב לביקור בישראל. השבוע התבשרנו בחדשות כי משרד החינוך לא יאפשר לו להרצות בבתי ספר תיכוניים (גם ללא כל עלות מצדו) באמתלה ש"בהרצאותיו מציג יורופסקי סרטים קשים לצפייה של התעללות בבעלי חיים".

יורופסקי בן ה-43, אקטיביסט טבעוני בעל שם עולמי הפועל למען זכויות בעלי החיים, נתפס על ידי משרד החינוך כמיסיונר העלול, באמצעות תכניו הרדיקליים, לגרום לשומעיו נזק נפשי כבד. צעד זה אותו נקט משרד החינוך בראשות ח"כ שי פירון גורם לעצור לרגע ולהרהר בפסיקה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, תמוה הוא שאותה מערכת חינוך הדוגלת ומקדמת החל משנות ה-80 היכרות פיזית של נערים בגילאי תיכון עם זוועות מחנות ההשמדה בפולין טוענת כי נערים אלה אינם "מוכנים נפשית" להתמודד עם מראות הזוועה של בעלי חיים חפים מפשע.

נראה אפוא כי הבניית הרגשות הלאומניים שבבסיסן עומדות הנסיעות השנתיות לפולין מצליחות, לפחות באופן חלקי, להשקיט את הקשיים הרגשיים אותם חווים הנערים לקראת גיוסם לצה"ל. כל בר-דעת מבין הרי כי הכוחות הנפשיים איתם נאלצים נערי התיכון להתמודד בבואם לחזות בשחזור הזוועות במחנות ההשמדה מצמררים לא פחות בהשוואה לקטעי הווידאו אותם מציג יורופסקי. אלא מה, החוויות הקשות במחנות בפולין מקודשות עבור הציבור הישראלי כי בבסיסן טמון חיזוק הזהות היהודית והישראלית של התלמידים ובאמצעות הטראומה - כינון הקשר שלהם למדינה ולערכיה. כנראה שכל עוד מצב זה יימשך, יהיה ביכולתנו לשאת את הזוועות גם במחיר נפשי כבד.

מנגד, בעלי החיים שבשמם נלחם יורופסקי הינם נטולי לובי במשרד החינוך, מאחר והם לא משרתים את המכונה המשומנת היטב: שימור המורשת וההיסטוריה היהודית. עם זאת, קשה להבין כיצד משרד החינוך לא הפנים דווקא את הפוטנציאל הקיים בחשיפת התלמידים לתכנים אלו. כאשר מדובר בהתעללות בבעלי חיים, הנגשת התכנים, רדיקליים אשר יהיו, יש בכוחם לגרום לתלמידים לגלות רגישות לא רק לסבלם של בעלי החיים אלא גם לאלה של בני האדם. העובדות שייחסכו מאוזניהם ומעיני התלמידים מתיישבות היטב עם הרצון לא לדעת, לא לשמוע ולא לראות, ובכך לאפשר למציאות הזו להמשיך ולהתקיים.

ה"פחד" מפני יורופסקי מוצדק ומובן, שכן הוא מציג תמונת מראה שממנה רוב האוכלוסייה מעדיפה להתעלם. עם זאת, הצגת יורופסקי כמיסיונר שנוי במחלוקת היא ניסיון רדוד להציג כלפי חוץ דמות אקסצנטרית ומיליטנטית שיש ביכולתה להרעיל את ציפור נפשם של התלמידים, אולם בפועל זוהי מניפולציה זולה של מדיניות צבועה ופחדנית אשר פשוט אינה מעוניינת להתמודד עם העובדות. מוצדק או לא - במציאות בה מדרבן משרד החינוך נערים לצאת לפולין ולהתמודד עם מראות וזוועות קשים מנשוא, חייבת להיות אמפטיה גם למראות סבלם של בעלי החיים.

אסף לב הוא דוקטורנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il