כאשר טילפן השבוע אבו מאזן אל אריה דרעי להביע תנחומים על מותו של עובדיה יוסף, הוא לא ידע על הלכת "לא תחונם", שבה דגל מרן לפני שנים רבות, וחדל בפועל. לפי כלל זה, אין להעדיף את השליטה באדמה במחיר של שפך דמים כבד. אבו מאזן ניחם את ש"ס מפני שהפלשתינים מצויים בעיצומו של מהלך רצוף להתחבר אל גורמים בישראל כדי לקדם את עמדתם במשא ומתן המתנהל בעצלתיים מול ציפי לבני ויצחק מולכו.
הפלשתינים מביעים את נרגנותם ואכזבתם בהתפרצות לכל הכיוונים. החל באיומים לחדול מהשיחות בניגוד להתחייבותם ועד לדרבון האמריקנים לא לחדול מן המגעים. עתה, לאחר סערת הסכם הביניים עם איראן, שב ג'ון קרי לאזור כדי לשוחח על המו"מ המדיני, אבל ימצא נתניהו שתשומת ליבו ממוקדת בטהרן, וספק אם הוא פנוי נפשית ורגשית לעסוק במגעים עם רמאללה.
גם כיוון ההתנהלות אינו ברור. מקורות מזרח?אירופיים ידעו לספר לפני כשבועיים כי למרות ההצהרות השליליות, הרשות הפלשתינית עשויה להשלים עם חתירה להסכם ביניים, ובלבד שייקבע מועד לסיום המשא ומתן על הסדר קבע. זו התפתחות מעניינת, אבל עד כמה היא אכן משקפת חידוש בעמדת הרשות הפלשתינית ולא רק בלון ניסוי?
גם הפלסטינים אינם מעוניינים להכביד על אובמה
אם אכן יש נכונות פלשתינית כזאת, היא תעורר סקרנות רבה בירושלים, למרות שנתניהו מצהיר על דבקות מוחלטת בהסדר הקבע בלבד. במצב של מבוי סתום - החלופה תמיד קורצת.
בכל נתיב שייבחן ברור כי שימת הלב הרבה להתפתחויות באיראן כבר גרמה לכך שבירושלים, בוושינגטון וברמאללה יודעים כי שום משא ומתן לא יסתיים במגבלת תשעה החודשים שנקבעו מראש. יהיה צורך לדחות את המועד. גם הפלשתינים אינם מעוניינים להכביד על ברק אובאמה, שמפלגתו תעמוד מקץ כמה חודשים לבחירות אמצע תקופת הכהונה שלו בסנאט ובבית הנבחרים. הם ייאותו למתוח את משך המשא ומתן.
רק שברור כי יתבעו תמורה. אם יתנו את הארכת המו"מ בהפסקת הבנייה ביהודה ובשומרון או בשחרור אסירים נוספים עם דם על הידיים, תימסר ההכרעה לישראל. אך קיימת אפשרות שהם יחזרו לנושא של כינון מדינה פלשתינית חד?צדדית בחסות האו"ם בלי לקבוע את גבולותיה. אם יבחרו בנתיב זה, יוכלו להגיע להסכם אמריקני?פלשתיני, שאינו מעניק לישראל מעמד בקביעת תוכנו, אבל ברור כי אובאמה ייאלץ לבקש מנתניהו לזעוק, אך לא בקול רם מדי.
קרי מגיע היום למזרח התיכון להתניע את המהלך שכמעט נדם, כאשר ההסכם עם איראן מעורר התנגדות; ואוקראינה מייחלת להמרות את פיו של ולדימיר פוטין אך אינה מעזה; והסינים מתגרים ביפנים, ואמריקה הגדולה נאלמה דום - לכמה הצלחה ממשית יכול קרי לקוות בציר ירושלים?רמאללה? הוא עצמו מבין.