פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא לעשות שלום עם הערבים, אלא עם בניהם

      מצרים היא אולי המדינה הגרועה בעולם לנשים, אבל לדברי כלב מאיירס, כשמסתכלים על הדור הצעיר במדינות ערב, יש סיבה לאופטימיות. רק צריך להמתין לגל השני של האביב הערבי

      נשים מצריות חיות היום באומללות בלתי נתפסת. אנא קראו את שני הנתונים הבאים בעיון: 99.3% מהנשים במצרים עברו הטרדה מינית. 91% ,שהן 27.2 מיליון נשים, עברו טקס מילה בגיל ההתבגרות. כך לפי דוח רויטרס שפורסם בחודש שעבר, בו דורגו כל מדינות ערב (22 מדינות) לפי יחסן כלפי נשים. העולם הופתע, ואיתו אנחנו, לנוכח העובדה שדווקא מצרים מכל מדינות ערב זכתה בתואר המפוקפק "המדינה הגרועה ביותר לחיות בה כאישה".

      שתי מסקנות ברורות עולות מן הדוח. ראשית, ככל שמדינה מוסלמית נשלטת על ידי משטר דתי יותר, כך איכות חיי הנשים בה גרועה יותר. די לציין שעל פי חוקי השריעה, אישה נחשבת כרכוש בעלה והיא כפופה לחלוטין לסמכותו. במידה והיא לא מצייתת לו, מותר לו להענישה במכות. אפילו בירדן, מדינה הנחשבת מודרנית וסימפתית ביחסיה כלפי נשים, בתי המשפט עוצמים עינהם כאשר מדובר באלימות של בעל כלפי אשתו.

      המסקנה השנייה היא שההתעוררות שזכתה לכינוי "האביב הערבי" לא הסתיימה. היא היוותה אך התחלה של תהליך חשוב. בסופו של תהליך זה, אני סבור שנראה בשטח משטרים ערביים מתונים והוגנים יותר. זה ייקח זמן, אך זה יקרה. זה רק עניין של התקדמות דמוגרפית, שכן על פי נתוני האו"ם, גילם של יותר מ-70% מאזרחי המזרח התיכון נמוך מ-30. מדובר בקהל רב שמחובר לפייסבוק, לטוויטר וליוטוב; קבוצת צעירים רעבים וצמאים לאינפורמציה וחינוך, אנשים המשווים את איכות חייהם למציאות המערבית המודרנית והם מאבדים סבלנות כלפי שטיפת המוח של הדיקטטורים הקיצוניים. אותם צעירים מהווים מאסה קריטית של אנשים שלא ייתנו למלחמות אבותיהם להרוס את עתיד ילדיהם, ולכן ימשיכו לחשוף שחיתות, לקרוא תיגר על דיכוי חופש ביטוי אלים, ולהילחם על כבוד וחירות. הם רוצים לבנות עתיד של שלום ושגשוג, ואף אחד לא יוכל לעצור אותם.

      כשהם יגדלו

      מי שביקר לאחרונה ברמאללה מבין שברשות הפלסטינית ישנם מאות אלפי צעירים שאינם מתעניינים כלל בנושאי "התנגדות". הם מעדיפים לגלוש באינטרנט, לרכוש מידע ולרחרח ברשתות החברתיות בשעות הפנאי שלהם. ישנם סממנים דומים גם בקרב ערבים אזרחי ישראל. באחרונה ניכרת עלייה דרסטית בכמות הצעירים הערבים הנוצרים המבקשים לתרום למדינה על ידי שירות מלא בצה"ל. במילים של כומר ערבי נוצרי, האב גבריאל נדאף, "זה רק טבעי שמדינה ששומרת עלינו ראויה להתנדבות שלנו למען הגנתה". יפה מאוד!

      אך מה קרה במצרים? מתוך קבוצת הצעירים הגדולה שהזכרתי, הרוב המכריע טרם הגיע לגיל 18, כלומר עדיין לא יכול להצביע בבחירות. לכן, כפי שראינו לפני כשנה, חסר היה אך רוב מצביע קטן כדי להתגבר על האחים המוסלמים. אולם בעוד עשר שנים לכל היותר, צעירים אלו יוכלו להטות את הכף בבחירות ולהוביל מהפכות בצורה שונה לחלוטין. יכול להיות מאוד שהצבא המצרי ייצטרך להמשיך לתפקד כ"אפוטרופוס המשטר" עד שצעירים אלו יגיעו לגיל המאפשר להם להצביע בבחירות. זה אמנם לא מצב אידיאלי, שכן ככה לא מתנהלת דמוקרטיה תקינה - אך ניכר שמצב זה הוא הרע במיעוטו. הנשים המצריות יודעות על מה מדובר יותר טוב מכולנו, שכן הן נושאות את צלקות משטרו של מוחמד מורסי על בשרן.

      עובדה אמפירית היא שדמוקרטיות אינן עושות מלחמה עם דמוקרטיות. ככל שהליך האביב הערבי יתקדם ויישא פרי בשנים הקרובות, כך יירד הסיכוי למלחמה בין ישראל לבין שכנותיה. יש לכך השלכה ישירה על המו"מ עם הפלסטינים. על אף הלחץ המופעל כעת על ממשלתנו מצד האמריקנים, אין סיבה למהר. שכן אל לנו לעשות ויתורים מרחיקי לכת היום כלפי מנהיגים קיצוניים שניכר שזמנם קצוב. העם הפלסטיני לא טיפש. הוא רואה שבזמן שאיסמעיל הנייה מקלל, מגדף ומאיים על ישראל, הוא שולח את נכדתו האהובה לקבל טיפול רפואי דחוף אצל מומחים בבתי חולים ישראלים. התווך שבין המילים היוצאות מפיהם של מנהיגי ציבור קיצוניים לבין מעשיהם בפועל, הוא בדיוק התווך בו אמון הציבור בהם מתמוסס.

      עו"ד כלב מאיירס הוא מייסד מכון ירושלים לצדק

      לכל הטורים של כלב מאיירס בוואלה! דעות

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il