התגובה הציבורית הדלה לאחר שהרב הראשי לשעבר, יונה מצגר, נעצר בפעם השנייה בחשד להלבנת כספים, לשוחד ולשיבוש מהלך חקירה, הייתה דלה. חוסר העניין באירוע שערורייתי כזה משקף את מעמקי התהום שאליה שקע מוסד הרבנות. ואולם בו בזמן, ועל אף היעדרה המצער של הנהגה רוחנית ממשית, מורגשת בשנים האחרונות התעוררות יוצאת דופן בעניין המופגן על ידי החברה הישראלית בערכים יהודיים דתיים.
את השינוי אפשר לראות באינספור מוסדות הלימוד שקמו וכן בכנסת, שבה נכללים כעת ח"כים שומרי מסורת בקרב מרבית המפלגות. ואולם, למרבה הצער, רוב רובם של הרבנים טרם הגיב למגמה זו, ושטף של סקנדלים גורם לכך שמעבר לקומץ רבנים, קשה לזהות מנהיגים רוחניים מעוררי השראה. כיום אין כל רב בשיעור קומתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, אשר עבד בתחומי המסגרת ההלכתית על מנת לכנס יהודים מרקעים שונים תחת מסגרת הגג הדתית.
המנהיגים הרבניים החרדים חסרים את הרצון ואת הכישורים לתקשר עם הישראלי הממוצע. בדלנים מטבעם, הם טיפחו קהילות שערכיהן מנוגדים באופן ישיר לאלו של רוב הציבור, וזאת בייחוד בנושאים הקשורים לכלכלה ולשירות צבאי. מחויבותם ללימודי דת על חשבון לימודים מקצועיים הולידה תלות ברווחת המדינה, דבר שהוא בבחינת חריגה בוטה בהיסטוריה היהודית. חוסר מוכנותם לשרת בצה"ל או להשתתף בשירות לאומי מנדה אותם מן החוויה הישראלית המרכזית.
חזון דתי מחודש
הרבנות הראשית היא שמכתיבה את המגמה. עם שליטתה בנושאים מרכזיים, ובהם נישואים, גירושים, קבורה, גיור וכשרות. לרבנות יש הכוח לעצב חזון דתי מחודש. במקום זאת היא נחטפה על ידי החרדים, אשר עד לאחרונה התייחסו למוסד בבוז, אך כעת הם משתמשים בו בתור כלי לכפיית פרשנויותיהם ההלכתיות המופרזות בנוקשותן. הרבנות הראשית, אשר אינה מייצגת עוד את הרוב או מקדמת ערכים לאומיים, השילה מעליה את האחריות כלפי המדינה ככלל.
ההנהגה הנוכחית מסמלת את הידרדרות המוסד. אם בעבר עמדו בראשה ציונים מכובדים דוגמת הרב יצחק הלוי הרצוג והרב שלמה גורן, כיום הרבנות הראשית מנוהלת מן הצד האשכנזי על ידי הרב דוד לאו, אשר חודשים קצרים אחרי מינויו בא בברית עם הרב החרדי הקיצוני אברהם שרמן, וייפה את כוחו לאשר שינויים בעמדות הרבנות הראשית בנושאי גיור, נישואים וגירושים. שמו של הרב שרמן נודע לשמצה כאשר פסל רטרואקטיבית אלפי גיורים שהוכרו בעבר על ידי הרבנות הראשית.
אך כישלון ההנהגה הדתית נפרש אל מעבר לעולם החרדי. פלג תקומה של מפלגת הבית היהודי נוקט גישה הלכתית ומחזיק בתפיסת עולם הדומות לאלו של החרדים. המודל לחיקוי שלהם הוא הרב דב ליאור, רבה הראשי של קריית ארבע, שתיאר בעבר את ברוך גולדשטיין כ"קדוש כמו קדושי השואה". אף על פי שהבטיח לבצע רפורמה בנושאי חברה ודת מרכזיים, נסוגה הבית היהודי תחת לחץ מצד גורמי הימין הללו. אם תיושם היוזמה מצד גורמים חרד"ליים להקמת המקבילה הציונית?דתית למועצת חכמי התורה של ש"ס, יוביל הדבר להתרחקות נוספת מן הרצון הכללי של העם.
שינוי חיובי אחד נרשם בהעברת "חוק צהר", המאפשר לזוגות לבחור את הרבנים שיערכו את טקסי נישואיהם. צהר הוא ארגון חשוב במיוחד של רבנים מסורים, המושיטים יד באופן רחום להמונים הבלתי מיוצגים. ארגונים נוספים, כגון בית מורשה ועתים, עוסקים גם הם בבניית גשרים ובשיקום. יש לבזר את הרבנות הראשית כדי למנוע מינוי קרובים ופרוטקציה, ולאפשר לקהילות יחידניות להקים בתי דין משלהן.
יש לאפשר לחרדים את החופש לנהוג לפי המתכונת היהודית שלהם, אך אין להרשות להם לכפות את אמות המידה שלהם על הציבור הכללי. העם היהודי שרד אלפי שנות גלות ללא רבנות בשליטה מרכזית. יש לנו הכוח להקים רבנות ציונית ורחומה, אשר תהא בקיאה בעניינים גשמיים, וכך גם בכתבי הקודש, וכך לספק מענה לצורכי האומה כולה.