וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עטור מצחו זהב טהור

דן מרגלית

27.11.2013 / 6:21

לפני שבע שנים הוציא אריק איינשטיין את ספרו - "זו אותה אהבה" - שהוגדרה על ידו "ביוגרפיה בראשי פרקים". העורך עלי מוהר הגיע לאולפן הטלוויזיה ועד לסיום הראיון קיוויתי שהדלת תיפתח והוא ייכנס. כאילו עימו יגיע גם הקסם שליווה אותו בחייו, נסיך של צניעות. כמו לפני 53 שנים, כשאיכשהו נסענו בטנדר חורק לקיבוץ הראל שם נועד עם בימאי או יוצר, וכבר אז - כאשר כינו אותו עדיין "אריות" ולא "אריק" - שפע ממנו קסם בלתי מוסבר, והוא עדיין בראשית דרכו, יותר אתלט מצטיין מאשר זמר ושחקן.

הוא המריא לפסגות, לשחקים, היה ראשון?בין?ראשונים, "חתך את השמיים", אך נותר נטוע באריח שעליו נולד כבן לשחקני תיאטרון האוהל. ילד של תנועת הנוער השומר הצעיר בתל אביב, אבל ביטוי כן וישר של בוהמה אמיתית. מדי פעם נראה חולף בדיזנגוף של שנות ה?60' וה?70', אבל השתייך לחבורה העליזה והיוצרת והתוססת ההיא של חוף הים בעיר העברית הראשונה.

אומה שלמה גדלה על קולו

אדם שהיה נערץ על ציבור כה רחב, על המונים המתאבלים הבוקר על לכתו כה במפתיע, ובפועל חי שנים רבות לפי הכלל ש"אדם בתוך עצמו הוא גר". פעם נשאל מדוע אינו יוצא לספוג קצת מאהבת ההמונים לקול הקטיפה שלו, אל רב?גוניות השירה שלו מארץ ישראל היפה מכל ועד לרוק הקרוב לליבו, והוא השיב כי "אני את חובי לציבור כבר שילמתי", ונותר בבית.

יצירתו העידה על רב גוניות. על חוש ההומור ועל האינטליגנציה ועל היכולת להעניק פירוש לאהבתו העמוקה לצפייה באירועי ספורט, בעיקר של "הפועל", ויותר מכל היה פס הקול של הארץ הזאת. אריק לא הטיף לאיש, אבל קולו דיבר אל כל מאזין בלשון ברורה. עלי מוהר תיאר אותו בדייקנות - "חוכמת הקול של אריק איינשטיין היא עצב מחויך, קירבה מרוחקת".

אומה שלמה גדלה על קולו. על הרומנטיקה שלו. 'עטור מצחך זהב,' לאברהם חלפי, או 'כי סערת עליי, לנצח אנגנך' לנתן אלתרמן, ואולי דווקא 'מקצף גל ועננה/ בניתי עיר לי לבנה/ כמותם קוצפה, כמותם שוטפה/ כמותם יפה' לנעמי שמר, הכל ברמת ריכוז גבוהה וסמיכה של ארץ ישראל במלים ובלחן.

הוא נמנה עם קבוצה זעירה של יוצרים באומר ובלחן ובקול, שהעלו את הזמר הישראלי לדרגה שאין לה אח ורע בעולם; שליוותה אומה שלמה עשרות בשנים, נתמכה בה ותמכה בה. אין לה פנתיאון משל עצמה ואין לה חלקת גדולי הלחן משל עצמה, וזיכרונה פזור על פני כמה בתי עלמין, ובכל זאת היא הגרעין הקשה והמלכד של כולם. הוא מת כפי שחי. בלי לעורר שימת לב. בלי להטריד את האחרים. עטור מצחו זהב. לא שחור, טהור.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully