אל תגידו רק מינכן 1938; עברו מאז 75 שנה וחשבנו שלמדנו. הכסילים מרפדים את הדרך לחורבנם באמצעות מו"מ עם הר?ש?ע. קשה לדבר במונחים כה קמאיים וכן, פרימיטיביים. מי מדבר היום על ר?ש?ע? ובכן, הסתכלו על איראן, על תעשיית המוות של הרפובליקה האיסלאמית (הדבר היחיד שהיא מייצרת; את הנפט שואבים עבורה אחרים), ראו מה קרה מאז 1979, שעה שהמערב הביט בשוויון נפש ואף עזר לאיסלאמו?פשיזם להשתלט על איראן. מה אירע במזרח התיכון, מה התרחש בעולם. "עיניים להם ולא יראו".
במקביל לניצחונות האיסלאמיים, השתלטה על המערב קונספציה בתר?מלחמתית המצדדת אפריורית בכניעה לכל מנוול הנושא לשווא ולשקר את דגלי החירות והדמוקרטיה. על התודעה המערבית השתלטה רוח התקינות הפוליטית, האוסרת לומר בגלוי מי האחראים כיום לרוב הזוועות מעשי ידי אדם, רוח הדוחה בבוז דיבורים על הבסת הר?שע. אצלנו התבטא הדבר בסיסמה האסונית "שלום בכל מחיר", שהיא גם סיסמת הממשל האמריקני הנוכחי.
אז מה, שאלה בבעתה השדרנית, אנחנו לבד מול כל העולם? לא ממש לבד. נמצאים איתנו שוחרי החופש האמיתיים בעולם, היודעים להבדיל בין טוב לרע ובין אמת לשקר. אכן, במונחים של הנהגה אנחנו לבד, "אברהם העברי - כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד". ולא רק אנחנו, העולם כולו לבד, ללא מנהיג. אפשר היה לראות זאת בבהירות בשבוע שעבר, שעה שמנהלי המו"מ ומנהיגיהם סכרו פיהם למשמע הצהרותיו הנאציות של חמינאי: "היצורים האלה פראיים, ואין לכנותם בני אדם". זאת, עשרה ימים לאחר שהודה בגלוי שהמו"מ הוא "שימוש בתמרון אמנותי ושיטות מגוונות להשגת המטרה". מערב בריא היה צריך לעזוב את השיחות ברגע שבו שוחררו ההצהרות. אבל המערב חולה. מבחינה זאת, הסכם ז'נבה הוא מתן לגיטימציה בינלאומית לאמירות הנאציות של חמינאי.
אובאמה בורח מהמזרח התיכון, מותיר מאחוריו עיי חורבות. הבעיה היא שמזרח תיכון עתידי, הנח על חורבות מורשת אובאמה, יהיה אחר לגמרי מזה שהתקיים ערב כניסתו לתפקיד מנהיג העולם החופשי. אנחנו מנסים בכל מאודנו להסתמך על בעלות ברית, וארה"ב בעלת ברית ראויה. שלא כמו אז, ב?1938, אנחנו עומדים בזכות עצמנו ויכולים להגן על עצמנו. יידע העולם שאנחנו משוחררים מהבנות התבוסה של ז'נבה 2013. כאז, כן עכשיו - הסכם הכניעה יביא למלחמה נוראה פי כמה. החלק הבריא במערב הזהיר אז ומזהיר היום - במלחמה בין הרציונליזם המערבי לבין המיתוסים הדתיים של המזרח כמו גם המיתוסים הפגאניים של הנאציזם, אי אפשר לנצח ללא הכלים המתאימים והמעודכנים. וכבר לימד הלל הזקן: "אם אין אני לי - מי לי?... ואם לא עכשיו - אימתי?".