על זמרים ונערות: מכתב לבתי הקטנה

נעה קטנה שלי,

את בת שש, צועדת לקראת השבע. המנעד התרבותי שלך נע בין קלמרים של הלו קיטי לעפרונות של הלו קיטי, ל"אני בכלל לא אוהבת את הלו קיטי". יש לך 700 סיכות לשיער, והמעשה הכי חתרני שעשית עד היום הוא חורים באוזניים. יש לך גם חבר בן. אחד. הוא אפילו יותר חננה ממך. כבר החתמתי אותו על כתובה.

לפעמים את כל כך טובת לב שאנחנו מתים מפחד. איך אומרים לילדה בת שבע שיש שם רוע בחוץ? מתי מתחילים לדבר איתה על החבר של המגיש אסי עזר, זה שרואה ילדות בנות 14 וחושב שהן בנות 30? איך מסבירים לה שאסור לאבד את הראש גם כשנורא נורא אוהבים זמר? ולמה אבא צריך להגיד לבת שלו שלפעמים, אפילו אבא של זמר, בגיל של "סבא אבי", יכול להיות אדם רע ומלוכלך?

אחיך הגדול כבר רואה "מאסטר שף". וגם "מלחמות הקפקייקס". את "האח הגדול" הוא לא יראה כל עוד אני חי. אני גם לא מוכן שיסתכל איך נכנסים לתוך כלוב ועורמים מתנות לקול מצהלותיו של קושניר. אני יודע, זה שמרני מצדי - אבל לא הבאתי אתכם לעולם בשביל לעשות ניסויים בליברליזם. אמא לא סחבה אתכם בבטן בשביל שתהפכו לבהמות. גם לרקוד עם "נ נח נחמ נחמן" ליד הקלפי בבחירות לא נתנו לכם. כן, אני יודע שהם חילקו סוכריות. אלה סוכריות רעל. לא חסר לכם ממתקים בבית. גם לא תקבלו פעם הבאה. נ נה נננה בחזרה.

עכשיו, ברשותך, בואי נדבר רגע על דברים רציניים. אפשר? נתחיל עם טלוויזיה. אל תאמיני למי שאומר שהמכשיר הזה הורס תרבות, למי שקורא לו "טמבלוויזיה", "תשקורת", תועבה. כן, אבא עובד בתקשורת, וגם עבד בטלוויזיה. טלוויזיה יכולה להיות עסק די נחמד. ראית פעם משהו שמרדים טוב יותר את סבא אבי?

הבעיה היא לא בטלוויזיה - אלא באנשים שעובדים בה. לכמה מהם יש בעיות קשות של אגו. לא, לא של אגוז. לא אגזוז. אגו. אגו זה כשבן אדם חושב שבגלל שהוא מגיש או שופט בתוכנית ריאליטי, מותר לו הכול. למשל להגיד דברים כמו "שותים את דמו" על בן אדם שהתנהג לא יפה. כן, אני יודע, דם זה מגעיל. גם להגן על אנשים מלוכלכים זה מגעיל.

את ילדה יפה, הכי יפה שיש. אני קובע זאת אחרי שנים של מחקר עיתונאי מקיף. מי שחולק עליי - מוזמן לתבוע דיבה. היום אנשים אומרים לך "איזה יפה" בחיבה. אחר כך, ממש עוד כמה שנים, יגידו שאת "חתיכה". או "כוסית", או שיש לך גוף "פצצה, חבל על הזמן". בשלב הזה תתחילי להפעיל את הראש. אם הדוברת היא דודה שלך, זה סבבה (למרות שאני לא מכיר אף דודה שאומרת "כוסית"). אם הדובר הוא איש זר, זה מוזר. אל תהיי מוחמאת יתר על המידה.

אני לא משלה את עצמי שהטעם המוזיקלי שלך יישאר "אישה אחת גרה בתוך אבטיח" (שיר מצוין, גם לגדולים). את מוזמנת להקשיב לשירים של המשורר הנודע י. גיספן כמה שבא לך (למרות שבינינו, הגנים שלך באים מסבא אבי, שמאזין לאופרות של י. דוניצטי). לא אכפת לי שתאזיני לניסורים של ד. אהרון או ל. נרקיס (למרות שלי הם נשמעים כאילו רוצחים כלבלב קטן בעליית גג). תעריצי את הסקינהד התורן עם הגיטרה, או את להקת הבנים האווילית ביותר, שחבריה כנראה ייצאו מהארון עד גיל 20. כך או כך, כנראה שלא תגיעי למשהו יותר מוזר מהאהבות המוזיקליות של אבא שלך בגיל בר-מצווה (כאילו, "מועדון תרבות"?).

תלכי להופעות, תשתוללי, תאבדי את השמיעה ל -24 שעות, תזיזי את האגן, תאכלי גלידה בארבע בבוקר - ואחר כך תחזרי הביתה. אני אחכה לך מחוץ למופע באוטו. אני אחכה לך מחוץ לבית של החברה באוטו. אני אחכה לך איפה שתגידי לי. באוטו. אם לא תגידי לי - אני אתלבש באמצע הלילה, ואפתיע אותך: אצל החברים, במסיבה, בקריוקי, או מחוץ להופעה. אם לא תרצי לבוא, אקח אותך בכל זאת. אם תגידי שאני אבא מניאק וחרא וזבל ואפס - אני אבכה בשקט בפנים. אבל בחוץ אני אשמור על פאסון.

רוצה להיכנס לוואן של זמר? אני מרשה לך להיכנס לוואן של חוה אלברשטיין ולאכול איתה קלופס וקאשה ורנישקעס. רוצה לאסוף צילומים של זמר מזרחי? לכי על זה. תדביקי אותם על הקירות בחדר שלך ותנשקי לפני השינה. אבל אם אני אתפוס אותך מצטלמת עם מישהו מבוגר ממך כשהוא חצי עירום (ויש לי חברים שיודעים לחדור לאינסטוש) - את תצטערי מאוד. אם אני אתפוס אותך מצטלמת עם מישהו מבוגר כשאת חצי עירומה - תצטערי כפליים. אם בא לך ג'קוזי, תיכנסי לאמבטיה, תשפכי סבון ותשתוללי בפנים. יוצא אחלה.

עכשיו בואי נחזור לטלוויזיה. כן, אני יודע שבתכניות הריאליטי נורא רוצים לפרגן לילדים מוכשרים. אבל תראי, אם אסי עזר (אגב, שמת לב שהחיוך קפא לו על הפרצוף בפרסומת לרהיטים?) באמת היה אוהב את המתמודדות, הוא לא היה מופיע לשידור ומקריא שקופית מצחיקה שרומסת את כבודן. וחוץ מזה, "כפיים" הן לא בדיוק סממן להתנהגות תבונית ואחראית. עובדה, מירי רגב עושה את זה כל הזמן. מי זאת מירי רגב? אוהוהוהו. דונט גט מי סטארטד.

לא, האנשים שנכנסים לבית "האח הגדול" הם לא אנשים רגילים. אנשים רגילים מסוגלים להגיע לפעמים לריגוש גם בלי להפוך את החיים שלהם לפורנוגרפיה. "אנשים רגילים" לא מדברים אל ישות קריפית כמו "האח הגדול". "האח הגדול" הוא ניסוי אכזרי בבני אדם. ניסויים עושים בחולדות.

בואי נדבר על "אינדיבידואליזם". לא, זה לא כמו שאמרה לך החברה שלך שרגא (את יודעת שפעם שמות כאלה היו רק של בנים?) - אינדיבידואליסט הוא לא סוציומט. להיות אינדיבידואליסט זה לדעת לא "לזרום" עם דברים רעים, כי מי ש"זורם" מגיע בסוף למפל ונופל. אני אתן לך דוגמה: נניח שאת עובדת אחרי הצהריים בתור מלצרית בבית קפה, ורואה שהמוכר בחנות מציק לבחורות שנכנסות. ואת שואלת אותו למה הוא עושה את זה, והוא עונה לך: "סתם, בצחוק, תזרמי". מה תעשי? יהיו חברות שיגידו לך "עזבי, תהיי חכמה, אל תתערבי. את לא רוצה שהוא יפטר אותך?". בבקשה, בבקשה, בבקשה - אל תקשיבי להן. תבואי אליי ונתלונן עליו ביחד. למה? כי זה המעשה הצודק. כן, אני מכיר את הפתגם "לפעמים כדאי להיות חכם ולא צודק". לפעמים אני חושב שהפתגם הזה הוא לא חכם ולא צודק. כן, אני יודע שאני חמור. אני חמור אינדיבידואליסט. את מוזמנת לאמץ את החלק השני.

אז סיכמנו: מסיבות - מותר; ואנים של אמנים – אסור; ריקודים - מותר; ג'ינסים זנותיים - אסור; לבלות עם בנים בגיל שלך - מותר; לבלות עם בנים בגיל של אבא - אסור.

אה, וכבר אמרתי לך שאני אוהב אותך?

לכל הטורים של אבנר הופשטיין בוואלה! דעות

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il