האם ישראל יכולה להסיג את כוחותיה מבקעת הירדן ומאזורים אסטרטגיים אחרים ביהודה ושומרון, ולהעביר את האחריות הביטחונית לכוחות בינלאומיים? ישנם פוליטיקאים ודיפלומטים ברחבי העולם שטוענים שכן. הרעיון להציב כוחות בינלאומיים באזור יהודה ושומרון ובבקעת הירדן מועלה תדיר על ידי גורמים דיפלומטיים שונים כמענה לדרישות הביטחון של ישראל במסגרת הסדר אפשרי ליישוב הסכסוך עם הפלסטינים. בעיקר אמורים הדברים בתרחיש בו ייסוג צה"ל מהאזורים האסטרטגיים דוגמת בקעת הירדן.
בתחילת כהונת ממשל ברק אובמה בוושינגטון, הציע היועץ לביטחון לאומי דאז, גנרל ג'ים ג'ונס, להציב כוחות בינלאומיים באזור במסגרת הסדר מדיני. גם תכנית קלינטון משנת 2001 התבססה על הצבת כוחות בינלאומיים ביהודה ושומרון. כמה מנהיגים ישראליים נשבו אף הם ברעיון. כך למשל, אמר ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ל"ניו יורק טיימס" בתחילת 2011 כי הוא חתר להביא להצבת כוחות בינלאומיים בהובלה אמריקנית באיו"ש.
"ההישג החשוב" שלא שינה דבר
הניסיון האחרון של ישראל עם כוחות בינלאומיים היה תחת ממשלת אולמרט ב-2006, עת קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 1701 לסיום מלחמת לבנון השנייה. ראוי להתבונן לאחור ולבחון את תפקודם של הכוחות הבינלאומיים בלבנון, בטרם יועלו הצעות דומות על ידי הקהילה הבינלאומית בהקשר לסכסוך עם הפלסטינים.
בתקופת מלחמת לבנון השנייה ולאחריה, התמקד המאמץ הדיפלומטי של ישראל בגיבושם של הסדרי ביטחון, שנועדו למנוע את היווצרותה מחדש של היערכות צבאית עוינת בדרום לבנון. מתוך הכרה בדרישות הביטחון של ישראל, הודיעה מועצת הביטחון בהחלטה 1701 על הקמתו של כוח יוניפי"ל מחודש, עם מנדט מורחב ואפקטיבי יותר מבעבר.
החלטת מועצת הביטחון חזרה והדגישה את חשיבות פעילותו של כוח יוניפי"ל לפירוק נשקן של המליציות הלבנוניות, דוגמת חיזבאללה, בהתאם להחלטות קודמות של האו"ם. החידוש החשוב ביותר הגלום בהחלטה 1701 היה בקביעה, כי באזור שבין קו הגבול הבינלאומי ישראל-לבנון לנהר הליטני יותר רק לצבא לבנון ולכוחות יוניפי"ל להחזיק נשק. מטרת סעיף זה הייתה להרחיק את כוחות חיזבאללה מהגבול הישראלי. קודם למלחמת לבנון השנייה, החזיק חיזבאללה באזור זה כוח שמנה כ-5,000 לוחמים המצוידים בעשרת אלפים רקטות.
החלטה 1701 הוגדרה בשעתה כהישג חשוב של הדיפלומטיה הישראלית. האומנם? בחינת תמונת המצב בחמש השנים מאז יישום החלטה 1701 מלמדת כי כוחות חיזבאללה חזרו לדרום לבנון בהיקף גדול יותר מההיערכות שקדמה למלחמת לבנון השנייה. הארסנל של חיזבאללה כולל קרוב ל-40 אלף רקטות, מתוכן 30 אלף מוצבות מדרום לנהר הליטני באזור שאמור להיות בשליטה צבאית בלעדית של יוניפי"ל וצבא לבנון.
ההיערכות הצבאית הנרחבת של חיזבאללה בדרום לבנון נחשפה על ידי העיתון "וושינגטון פוסט". במפות שהוכנו על ידי צה"ל ופורסמו בעיתון סומנו מאות עמדות של חיזבאללה בכפרי דרום לבנון, ובכללם מחסני נשק, בונקרים ועמדות תצפית. בכפר השיעי אל-חיאם, ארבעה קילומטרים מצפון לגבול, מיקם חיזבאללה את עמדותיו בקרבת בתי ספר, מסגדים ובתים של תושבים.
מציאות זו בדרום לבנון תעמיד אזרחים בסכנה, במקרה של התלקחות מחדש של עימות צבאי בין ישראל לחיזבאללה. לו היה כוח יוניפי"ל מבצע את תפקידו כהלכה, בהתאם להחלטה 1701, הקמת עמדות צבאיות של חיזבאללה בלב ישובים אזרחיים הייתה נמנעת. יוניפי"ל היה צריך לפעול בכפרים השיעיים בדרום לבנון ולהוציא מתוכם אמצעי לחימה שחיזבאללה הציב בהם בניגוד מוחלט להחלטה 1701. דבר זה לא קרה, והסיכוי שכוחות אירופיים יממשו את המנדט שבידיהם תוך הסתכנות בעימות עם חיזבאללה שואף לאפס. למה? כי כוחות בינלאומיים עוסקים בעיקר בהישרדות ולא בנטילת סיכונים כדי להעניק ביטחון לישראל.
מה שנכשל באפגניסטן לא יעבוד גם באיו"ש
לניסיון המר של ישראל עם כוחות בינלאומיים יש השלכות גם בזירה הפלסטינית. אם יוניפי"ל אינו יכול להבטיח פירוז של דרום לבנון, מי יתקע לידינו שכוחות בינלאומיים יהיו אפקטיביים בהבטחת הפירוז באיו"ש? ישראל למדה על בשרה את לקחי ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה, ובפרט הנסיגה מציר פילדלפי שבגבול עזה-מצרים. טרם הנסיגה, עשה חמאס שימוש ברקטות קסאם קטנות המיוצרת בייצור מקומי.התקיפה של ערים דוגמת אשקלון בעזרת רקטות ארוכות טווח כמו הגראד החלה לראשונה בשנת 2006, לאחר שכוחות צה"ל הפסיקו לפעול נגד ההברחות בציר פילדלפי והוא הפך לערוץ להברחת אמצעי לחימה בהיקף נרחב עבור חמאס, שכללו אפילו טילים נגד מטוסים מסוג SA-7.
ככלל, כוחות בינלאומיים הוכחו כמוגבלים ביותר בהבטחת הביטחון כמעט בכל זירה: ברואנדה, בבוסניה ובמקומות שונים במזרח התיכון. לכן לא ניתן לסמוך עליהם שיוכלו למנוע הברחות לאזור איו"ש. ניתן לסמוך אך ורק על צה"ל למנוע תופעות כאלה. מי ששואף להציב כוח אמריקני משמעותי כדי לתקן את החולשה של כוחות בינלאומיים אחרים, לא מבין את הלכי הרוח בוושינגטון ב-2013, כאשר ארה"ב מתעייפת מהרעיון של תסבוכות צבאיות במזרח התיכון לאחר עיראק, אפגניסטן ולוב.
כישלון יוניפי"ל בדרום לבנון צריך לשמש נורת אזהרה בעת שיידונו הסדרי ביטחון באיו"ש, והוא ממחיש את חשיבות השליטה של צה"ל בבקעת הירדן כקו הגנה ראשון ממזרח. אלה הטוענים שישראל צריכה להסתייע בכוחות בינלאומיים כדי לשמור על ביטחונה, ראוי שילמדו היטב את לקחי החלטה 1701 בדרום לבנון.
דורי גולד הוא יו"ר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה; שימש בעבר בתפקיד יועצו המדיני של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושגריר ישראל באו"ם
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il