באחד ממאמריו נדרש ניצול השואה וחוקר השואה הפרופסור שאול פרידלנדר לשאלה מדוע לא הסתפקו הנאצים בתיאור היהודי כאדם נחות, נבל, רשע, חורש רע, איש זדון? מדוע מאז עלותם לשלטון טרחו הנאצים להציג את היהודי כנגיף וכעכבר מכוער וחיידק? פרידלנדר השיב לעצמו כי זו היתה הכשרת הלבבות של הגרמנים לרצח העם של היהודים. קל יותר להשלים עם הריגת נגיף מאשר עם חיסול השכן ממול, גם אם הוא אדם נחות.
נזכרתי אמש במאמרו של פרידלנדר למראהו של שליט איראן עלי חמינאי. הוא לא תקף את ישראל. לא את הציונות. לא את העם היהודי כדרך שעושה מנהיג לאויבו. הוא ירד לשפל המדרגה של הצגת היהודים - ישראלים כציונים - כמי שאינם בני אדם. לא צאצאי אדם וחווה. הכי קרוב לנאציזם שאפשר.
היו עוד סממנים מחרידים בהופעתו הפומבית הנדירה. אבל ייחוס אי?אנושיות ליהודי הוא שיא הפירמידה. העולם מסרב להתבונן. אינו כורה אוזן. קרי ואשטון מעמידים פנים שאינם מבינים את המשמעות הפסיכולוגית התת?מודעת של מסע הזדון היוצא מטהרן. הם מייחלים להסכם בכל מחיר, ולא זו בלבד שאיראן תובעת מהם לחזור לטיוטה שנבלמה ברגע האחרון לדרישתה של צרפת שהתעשתה לרגע - אלא גם להענישם על עצם גרימת העיכוב; על הרצון "לעשות חושבים".
מנהיגי העולם לא מביטים אל המציאות בעיניים פקוחות
זה אינו מאבק דיפלומטי גרידא. לא קרב על אינטרסים כלכליים. זו התעמרות פסיכולוגית, אשר תשאיר את רישומה על יכולתם הנפשית של נציגי העולם הנאור להמשיך לנהל משא ומתן עם האייתוללות בסיבוב הבא, אם ייפתח כזה.
רוב מנהיגי העולם אינם רוצים להתבונן בעיניים פקוחות אל המציאות המדינית ולדמותם של מנהיגי איראן. כך נוהגים לצערנו גם כמה יהודים דווקא. בשנים האחרונות טורו של תומאס ל' פרידמן ב"ניו יורק טיימס" משמש מין נייר לקמוס לבחינת עמדת הממשל האמריקני כלפי ישראל. הוא נוסע ברחבי המזה"ת ומותח ביקורת על בנימין נתניהו, וזו זכותו. אבל גם אם כל מה שייחס לרה"מ נכון, אין הוא מגיע כדי אלפית מאחריותם של חמינאי וכנופייתו להצתת האזור באש זרה. אין לכך התייחסות מהותית בתקשורת המערבית. גם זה שלב בהכשרת הלבבות נגד היהודים.
בנתונים אלה אין משמעות לעובדה כי רה"מ יוצא למסע אבוד מראש בהתייצבו במשרדו של ולדימיר פוטין ובבקשו לבלום את מיזם הגרעין של איראן. מבחינה מוסרית אין לו ברירה אלא לעשות כן, גם אם הוא יודע בטרם יעלה למטוס שסיכויו לפתוח את הלבבות קטן. מול אויב כה מעוות כאיראן אין לאיש רשות רוחנית לעמוד מן הצד. בוודאי לא כשהוא עומד בראש מדינה, שבכוחה להשיב לאיראן התוקפנית כגמולה.