אין מה להפסיד

המחצית הטובה של השבוע מסתיימת מנקודת ראותו של בנימין נתניהו עם המראתו של פרנסואה הולנד בחזרה לפאריס. נכון שנשיא צרפת חזר על התנגדותו החד?משמעית לבנייה בהתנחלויות. אבל המפגש עם הולנד היה אירוע מרענן כאשר ממשלים ידידותיים כופים על ישראל יובש בזירה הבינלאומית.

אמש, לאחר מצעד הנאומים בכנסת, טענו פרשנים כי הולנד הנמיך את תורן התביעות הצרפתיות מאיראן. ייתכן שזה צפי שיגשים את עצמו. אך בתוכן הדברים, כפי שעלה במהלך הביקור, לא היה איתות שהדבר כבר אירע. מלכתחילה הגיעו צרפת וישראל לעמדה ביקורתית כלפי ההסכם עם איראן, אך מראש לא היתה זהות מוחלטת בין ירושלים לפאריס בסוגיה זו. דוגמה בולטת היא שוני בהתייחסותן להעשרה מסוימת של חומר במתקנים האיראניים.

המחצית השנייה של השבוע מצביעה על לו"ז קדחתני בפעילותו של נתניהו. הוא יוצא למוסקבה על יסוד ההנחה שבמאבק כזה אסור להותיר אפילו אבן אחת שלא הפך. הוא מוחל כדין על כבודו נוכח התבטאות בלתי ראויה של שר החוץ הרוסי לברוב כלפיו, ומיטיב לדעת כי פוטין לא יהיה פעיל בבלימת האיראנים. רק שרוסיה מבקשת לחזור לתפוס את העמדה שאיבדה לפני 41 שנים במצרים, ובקהיר מצפים ממנה להתייצב מול טהרן.

אפילו בארה"ב תמונת המצב עמומה. אובאמה מגייס את ראשי הסנאט למען חתימת הסכם עם איראן. העובדה שאפילו יריבו, הסנאטור ג'ון מקיין, מעניק לו קצה חוט אינה מעידה עדיין דבר על עמדת הסנאט. זו התרבות הפוליטית של ארה"ב. עם זאת, גם אובאמה יודע שלא יוכל לחתום על הסכם עם משטר האייתוללות נוכח החרפת התביעות מטעם איראן.

מה שיכול להציל את ההסכם הוא מראית עין של ויתור מטעם האיראנים. מה שיכול להציל את העולם מהסכם רע הוא הקשחת לב של האייתוללות. הספק באשר להתנהלות האיראנית, עד כדי חשש כי אפילו אמריקה הלהוטה להתפשר עם טהרן תסרב לעשות כן, עומד ביסוד החלטתו של ג'ון קרי לדחות את ביקורו בירושלים. הוא אינו יודע מה יהיה בידו ביום שישי.

אין ספק כי ישראל נתונה עתה בעמדת נחיתות. גם ביקורו של הולנד לא שינה עובדה זו. בעיקר מפני שהנשיא הצרפתי לא ויתר על התמהיל של ההסכמה בעניין איראן והמחלוקת באשר לתפקיד ההתנחלויות. אך במצב שנוצר לקראת חידוש השיחות מחר אין לנתניהו סיבה לחדול מן המהלך שהוא מוביל כמעט לבד. יש סיכוי מה שיצליח. אין לו מה להפסיד אם יתמיד. לפחות ירחץ בניקיון כפיו.