קרי לעומת הייגל: שאלה של סגנון

מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי אינו חוסך מילים כדי להפגין עד כמה הוא חולק בפומבי על עמדותיו של נתניהו. לא מדובר במזכיר מדינה שתקן, מאופק. נהפוך הוא. לעומת הבולטות הרטורית של קרי, ראוי לשים לב לדרך שבה מנהל את עצמו עמיתו, שר ההגנה צ'אק הייגל, בייחוד באשר להתבטאויותיו כלפי ישראל. הרי עד שנתמנה הסנאטור לשעבר לתפקידו זה, הוא נחשב למבקר חריף של ישראל. על פי התבטאויותיו בעבר, מינויו על ידי אובאמה נחשב בישראל אפילו למעין צעד עוין כלפי ישראל. מינויו אושר למרות הסתייגות של חוגים יהודיים בארה"ב.

לפנטגון נכנס הייגל במקומו של פנאטה, וכאן בוגי יעלון בא במקומו של אהוד ברק. יעלון השכיל ליצור מייד יחסי אמון עם שר ההגנה החדש. צריך להחמיא ליעלון, שר הביטחון, על כלל חשוב שקבע לעצמו: מלכתחילה הוא התעלם מעברו הביקורתי של הייגל כלפי ישראל ויישם את הכלל "מה שהיה, היה". מראשית כהונתו הייגל היה בעיני יעלון "דף חלק", לא יריב. רק כך מנהלים בבטחה, בחוכמה, יחסי אמון בין קודקודי משרדי ההגנה.

גישה זו של יעלון היתה פתיחה מעולה, הנמשכת גם עתה, ליחסים אישיים, מצוינים, בין השניים. והייגל, מצידו, שלא היה מוכר כאן כפי שהיה מוכר קרי הסנאטור לשעבר, נוהג באיפוק ועומד מן הצד בעודו צופה, כמעט אילם, בקטטה הישראלית?אמריקנית האחרונה. רק אתמול התבטא הייגל בניסוחים מעוררי כבוד לאפשרות של אופציה צבאית, ישראלית, כלפי איראן: כמדיניות הממשל הוא מתנגד למהלך כזה, אבל יש לשים לב לסגנונו, בראיון לרשת CNN: "אנו מבינים זאת (את האופציה הצבאית הישראלית, י"א). האיראנים מבינים זאת. אנו מקשיבים ברוב קשב לישראל. אנו פועלים בשיתוף עם ישראל. אנו מבינים כי לישראלים עמדה שונה, אך אנו מכבדים אותה". והלוא זה בדיוק אמור להיות הסגנון של ליבון חילוקי דעות בתוך המשפחה, בין בעלות ברית.

לאחרונה גם הורה הייגל על זירוז ביצוע העיסקה, שבמסגרתה תוכל ישראל לרכוש מארה"ב שישה מטוסי וי?22, בעלי יכולת המראה ונחיתה גם באורח אנכי, המיועדים לפעולה לטווח רחוק. לחיל האוויר ניתנה העדפה לרכש זה על פני הזמנה זהה של המארינס.

אין לטעות: הייגל תומך במו"מ עם איראן בניהולו של קרי, אבל ספק אם הוא תומך בקולניות שאפיינה עד כה את התבטאויותיו של קרי על המתרחש בשיחות. סגנונו, כאמור, כה שונה מסגנונו של קרי. לו אימץ קרי, באורח פומבי, בסוגיית איראן את סגנונו של הייגל, ספק אם היינו שומעים את הקולות מחרישי האוזניים שאפיינו את הקטטה האחרונה. איפוקו של הייגל כאילו משדר לסביבתו בוושינגטון: "הנמיכו את גובה הלהבות".