בשנת 1953 פרסם ולדימיר נבוקוב את ספרו הידוע "לוליטה". הספר נמכר במיליוני עותקים בכל רחבי העולם, הוצג באינספור הצגות ומצא את דרכו לאולמות הקולנוע, בשתי הפקות לפחות. הסיפור מתאר כיצד הומברט, שהיה בסוף שנות השלושים שלו, והיה נשוי לאימה של דולורס (המכונה "לוליטה") בת ה-12 מתאהב בילדה עוד בטרם נישא לאימה. אם לא די בכך האמא נהרגת בתאונת דרכים והוא נוסע אל הילדה, מוציא אותה ממחנה הקיץ בו היא שוהה ושניהם מתחילים במסע שאינו נגמר בכל רחבי ארצות הברית. במהלך המסע הילדה לוליטה יוזמת קיום יחסי מין מלאים איתו ומאותו רגע ואילך הם חיים כזוג רומנטי לכל דבר.
הספר נחשב לספר מופת. לומדים אותו בחוגים לספרות באוניברסיטאות בכל העולם, ובין השאר מנתחים את עלילות יחסי המין (היפים כביכול) בין הומברט לבין לוליטה. אם לא די בכך, הנרטיב המוצג בו הוא של ילדה מינית ופתיינית, שבגיל כל כך צעיר מפתה את בן זוגה לקיים יחסים מלאים וסוערים, לאחר שהתאלמן מאימה. העובדה שהספרות הבינלאומית מקבלת לחיקה החם סיפור של עבריינות פלילית חמורה, דהיינו של פדופיל המנצל ילדה בת 12, הופכת כנראה את הנרטיב הזה לאפשרי, הגיוני - ואפילו יפה.
כיום, ילדות בגילה של לוליטה הולכות על עקבים גבוהים, מתאפרות, חושפות את אבריהן המוצנעים ולובשות חזיות "פוש אפ" כדי להרים ולהבליט ניצנים של חזה לא בשל. צאו לרחובות וראו אותן במועדוני הלילה ובמסיבות הטראנס. לא תוכלו להבדיל ביניהן לבין בחורות בנות 18 ו-20. הביטו בשלטי הפרסום בערים הגדולות, כיצד ניבטות מהן לעיתים דוגמניות בגילאי עשרה, אשר אימותיהן "דוחפות" אותן לעמוד מול המצלמות בתנוחות מיניות מפתות. אחרי הריטוש שהתמונה עוברת מי יאמין שמדובר בילדה בגיל חטיבת הביניים.
הנערות זורקות עצמן לרגלי הזמר
רק המחוקק הזקן והשמרן מנופף לעבר החברה הליברלית שלנו באצבעו ואומר בטרחנות אסור. הוא מנסה למשוך אותנו מהסצנה הסוערת במועדוני הלילה ובמסיבות ומסיט את מבטינו מהשלטים המפתים אל עבר סעיף 346 לחוק, אשר מורה לגורמי האכיפה להכניס למאסר של חמש שנים (לכל היותר), את מי שיבעל בהסכמה ילדה בין הגילאים 16-14. אם יבעל ילדה מתחת לגיל 14, דינו כדין אונס והוא יוכנס למאסר של עד שש עשרה שנות מאסר. החוק נראה כאילו לא שייך למציאות ברחובות. הפגישו את אותו מחוקק עם אחת הנערות "הפתייניות" הללו, והוא ינוס במבוכה ויכסה את פניו כלא מאמין למראה עיניו.
זמרים וסלבריטאים ניבטים אלינו כל יום מבעד למסכי הטלוויזיה. מדורי הרכילות שבעיתון מתעדים את חיי הזוגיות שלהם, כמו גם כל קנייה שלהם בסופר השכונתי. מי מאיתנו אינו מביט בתמונות? מי אינו רואה את תכניות הטלוויזיה המתעדות את "גדולי הדור" הללו? הזמרים הללו מופיעים בפני בני הנוער במקומות שונים. המעריצים הצעירים (בעיקר המעריצות יש להודות) כמהים לכל תשומת לב אישית אליהם מצד נשוא הערצתם. הן חושבות שאם יסתופפו באבק הכוכבים חלק ממנו כנראה ידבק גם בהן. הן מדמות לעצמן שהן מעריצות את האומנות ואת השירה של האומן, אך למעשה מבלבלות אותה עם אהבה, או יותר נכון הערצה לאותו אדם. הן מוכנות לזרוק את עצמן לרגלי הזמר ולהתאבק באפר רגליו.
המעריצות ישמחו לקיים יחסים עם נשוא הערצתן. הן יתגאו בכיבוש שלו לאחר מעשה ואולי אפילו ינסו לפתות אותו. הזמר מסונוור נוכח הערצתן, כמו גם מרצונן לקיים עמו יחסים. מכאן המרחק עד למיטתו של האומן/סלבריטאי קצר מאד.
הוא ינסה לספר לעצמו לאחר מכן סיפור של הסכמה, רצון עז שלהן להיות במחיצתו וחיזור נלהב שלהן אחריו. הוא לא העלה בדעתו שמדובר בילדה. הוא לא חשב לשאול אותה, או לוודא מה גילה. הוא היה בטוח שכפי שהיא נראית היא בוודאי בת 20 לפחות. היחסים ביניהם היו יפים והיא נראתה לו מנוסה מאד בהלכות המיטה. שים לב סלבריטאי יקר, ביחסים כאלה אתה לא אומן אלא סתם הומברט, פדופיל קטן. החוק אולי זקן, טרחני, איטי, מרובע ולא מעודכן אבל הוא ידע לשים עליך יד.
עו"ד עפר ברטל עוסק בעבירות צווארון לבן ובמשפט פלילי במשרד ברטל כהן
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il