לאחר שלוש שנים של קיפאון, נפתח בשבוע שעבר פרק חדש לדיון בין טורקיה לאיחוד האירופי ביחס להצטרפותה לאיחוד. פרק זה הוא אחד מ-35 הפרקים שצריכים להיות נידונים לגבי מדינה השואפת להצטרף לאיחוד. בין טורקיה לאיחוד האירופי נידונו עד היום 13 פרקים, כאשר רק אחד נחתם. העובדה שרק כמות פרקים מוגבלת נפתחה לדיון, נובעת מהתנגדותן של חלק מהמדינות החברות באיחוד האירופי (בראשן קפריסין וצרפת).
לנוכח הקשיים במשא ומתן, שהחל רשמית ב-2005 (אבל למעשה מדובר במגעים של כמה עשורים), באחד ממאמרי הדעה בעיתונות הטורקית תוארו יחסי טורקיה והאיחוד כ"מת מהלך". למרות זאת, נראה שאף אחד מהצדדים לא מעוניין להרוג סופית את התהליך.
לאחר ירידתו מהבמה הפוליטית של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, הפכה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, לסמל ההתנגדות לכניסת טורקיה לאיחוד האירופי. בסוף חודש ספטמבר, היא נבחרה כקנצלרית בפעם השלישית ברציפות. המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, שבראשה עומדת מרקל, הגיעה להישג משמעותי כאשר זכתה ל-41% מהקולות. באופן מסורתי, גרמניה היא בין השחקניות הבולטות ביותר באיחוד האירופי, ולנוכח המשבר הכלכלי - ובשל העובדה שגרמניה נתפסת כ"מי שעושה סדר" - הדומיננטיות של ברלין אף התגברה.
מרקל מתנגדת עקבית לצירופה של טורקיה לאיחוד, והציעה בעבר את המונח "שותפות מועדפת" במקום חברות מלאה של טורקיה באיחוד. יחד עם זאת, החליטה גרמניה שלא להטיל וטו על חידוש המשא ומתן עם טורקיה בעת הנוכחית. זאת, עקב ההבנה הגוברת באירופה, שללא היעד של הצטרפות לאיחוד האירופי, טורקיה צועדת בכיוונים הנתפסים כבעייתיים עבור המערב.
סקרים שנערכו בשנים האחרונות בטורקיה מצביעים על סקפטיות הולכת וגדלה ביחס לאפשרות שטורקיה תהפוך לחברה מלאה באיחוד. בסקר שנערך בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2013, רק 19% מהנשאלים הביעו את אמונם בכך שטורקיה תהפוך לחברה באיחוד. שאלה אחרת בסקר הייתה מי היא המדינה שלה ההשפעה השלילית הגדולה ביותר על ההתקדמות בתהליך צירופה של טורקיה לאיחוד. כ-64% מן הנשאלים הפנו אצבע מאשימה כלפי גרמניה.
אמנם, יהיה זה מוגזם לטעון שתהליכי הרפורמה בטורקיה נובעים אך ורק מהניסיון להתקבל לאיחוד האירופי, אך יחד עם זאת ברור שלדרישות האיחוד, ולדו"חות ההתקדמות השנתיים שהוא מוציא, יש השפעה משמעותית על המתרחש בתוך טורקיה. מעבר לכך, הניסיון להתקבל לאיחוד היה מטרייה מאחדת של גורמים שמרניים וליברליים כאחד, אשר מסיבות שונות ראו את היתרונות של להיות חלק מהאיחוד. אם היעד של הצטרפות לאיחוד לא יוכל להיות מוצג אפילו כאופציה עם סיכויים נמוכים, אך לא מופרך לחלוטין, קיים חשש מההשפעה של כך על מגמות פוליטיות וחברתיות בטורקיה.
חשש שהתחזיות השחורה מתממשות
ההפגנות שהחלו במאי האחרון ב"פארק גזי" באיסטנבול, התרחבותן לכל המדינה ובפרט אופן הדיכוי שלהם, נתפסו אצל חלק כביטוי לכך שהתחזיות השחורות מתממשות. זאת, גם מבחינת הקיטוב הגובר בתוך טורקיה, וגם מבחינת האופן שבו השלטון התקשה להכיל את האירועים והגיב עליהם יתר על המידה.
אמנם, ניתן גם לראות באירועים אלו את ההתחזקות של מה שמכונה "החברה האזרחית" בטורקיה, דבר שתואם מגמות קיימות באיחוד האירופי, אך עדיין נראה שהאירועים היו קו שבר בחברה הטורקית. בהתחלה, הגיב האיחוד האירופי בדחיית פתיחת פרק נוסף במשא ומתן עם הטורקים (אותו פרק שנפתח השבוע לדיון), אך עתה נראה כאמור שגוברת ההבנה שיש סכנה לא מבוטלת בקיפאון.
בעבר, הייתה התנגדות גורפת בטורקיה למונח "שותפות מועדפת". כל דבר שהוא פחות מחברות מלאה נתפס כעלבון. עדיין קשה למצוא קולות בולטים בטורקיה שמציעים נוסחאות חדשות, אך ברור הוא שבלי תהליך מדורג של ירידה "מעץ ההצטרפות לאיחוד", האינטרסים של שני הצדדים יכולים להיפגע באופן לא מבוטל.
*ד"ר גליה לינדנשטראוס היא חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). בכתיבת המאמר השתתף יניב אברהם, מתמחה במכון.