פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זה פשוט לשמור על הילדים שלנו

      121 מתו בשנה שעברה כתוצאה מ"היפגעות בלתי מכוונת" - מתאונות דרכים דרך נפילה מגובה ועד הישכחות ברכב. אורלי סיבלינגר מבהירה: אחריות ההורים לא מסתיימת בבית

      500 ילדים מגיעים מדי יום לחדרי המיון ברחבי הארץ. מרביתם יצאו מחדר המיון כמעט שלמים, אך מה לגבי אלו שלא יצאו מחדר המיון, או שלא הספיקו להגיע אליו? בשנת 2012 לבדה, דווחו 121 מקרי מוות של ילדים ובני נוער כתוצאה מהיפגעות בלתי מכוונת (תאונות). היפגעות בלתי מכוונת כשמה כן היא - לא נגרמה במכוון, וניתן היה למנוע אותה. הגורמים העיקריים לתמותה הם תאונת דרכים (49 מקרים), טביעה (16 מקרים), חנק (13 מקרים) ומוות כתוצאה משריפה (7 מקרים), מכה, נפילה מכת חום כתוצאה מהישארות ברכב ועוד. נתוני 2013 לא מראים תמונת מצב אופטימית בהרבה.

      חלק ממקרי ההיפגעות שאנו שומעים עליהם חדשות לבקרים בתקשורת מעורר בכולנו תהייה - איך הורה יכול לשכוח ילד ברכב? איך הורה לא בודק את חום המים לפני שהוא מקלח את הילד? כל השאלות הן נכונות, אך ההנחה בבסיסן - "לי זה לא יקרה" - היא המקור למקרים הקשים. עלינו כהורים מוטלת המשימה לבדוק, לוודא, להשכיל, לדעת, להדגיש ולהזכיר שוב ושוב, גם כשלא נעים וגם כשאין זמן, כמה חשוב לקחת רגע ולחשוב על בטיחות.

      סכנה מרגע שקמים בבוקר

      כל מקרה היפגעות שמגיע לדיון ציבורי, גורר שאלה - מי היה האחראי? ילד שנכווה קשות מנוזלים חמים - מי נתן לו אותם? ילד שנופל מקומה שלישית - תחת משמרתו של מי זה קרה? במחקר שערך ארגון "בטרם" נמצא כי רבע מהילדים לא חובשים קסדה לראשם בעת רכיבה על אופניים. פגיעת ראש חמורה שנגרמה בעקבות רכיבה חסרת אחריות כזו - באשמת מי היא? על מי הייתה האחריות לוודא, ומי, לצערנו, יאבד את עולמו ברגע כשיישמע על האסון שיכל להימנע?

      מהרגע בו הם קמים בבוקר, חשופים ילדינו לסכנות שונות - באוטובוס, בכיתה, בחוג ובדרך הביתה. במשך חלק הארי של היום נמצאים הילדים במסגרות שונות כמו בית הספר, צהרונים וחוגים. אף שלכאורה יש גורמים אחרים שאחראים על בטיחות ילדינו, האחריות על בטיחותם, רובה ככולה, עדיין מוטלת על כתפינו. ההורים הם אלה שאחראים לחייהם של ילדיהם - והם אלו שצריכים לדרוש מהמערכות הציבוריות לנהל שגרת בטיחות ולפעול על פי סטנדרטים קפדניים. הם אלו שצריכים לדרוש מראש העיר שגני השעשועים יהיו בטוחים לילדיהם, ולדאוג שהבית יהפוך לבטוח.

      בעוד שבשעות היום גורמים אחרים אמונים על ההשגחה על הילדים, בשאר היום אנו בעלי היכולת והאחריות להגן על ילדינו, ולהרחיק אותם ככל שנוכל מכל סכנה. ניתן כמובן לקרוא לחקיקה בנושא, לאכיפה של החוקים הקיימים ולהקפדה על קיומם בכל מסגרת בה הילדים נמצאים, הכול נכון. אך טרם נפנה אצבע מאשימה החוצה, חשוב שנבין - זה פשוט לשמור על הילדים שלנו.

      בימים אלו מקדם ארגון "בטרם" בשיתוף עם ממשלת ישראל תכנית לאומית לבטיחות ילדים, בה שותפים 16 משרדי ממשלה וגופים לאומיים. המטרה היא לקדם תוכנית מקיפה שתקיף את כלל הילדים, תמנע היפגעות ילדים ותקדם את בטיחותם. בעוד שהנתונים השונים מציירים תמונת מצב סבוכה של ילדים בכל הגילאים הנפגעים לעתים קרובות מדי, המסר המשתמע סבוך פחות - זה פשוט לשמור על הילדים שלנו.

      אורלי סילבינגר היא מנכ"לית ארגון "בטרם", המקיים מחר (שלישי) אירוע התרמה שכל הכנסותיו קודש למניעת היפגעות חוזרת בקרב משפחות לילדים שנפגעו

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il