משחר ההיסטוריה ועד לימים אלה ממש שב על עצמו מתכון מוכר של עליית אימפריות ומעצמות ונפילתן - בבל, יוון ורומי בעת העתיקה או צרפת, בריטניה ובריה"מ בימינו אנו. האם אנחנו חוזים בנפילתה המהירה של המעצמה ארה"ב? התשובה הסטנדרטית אומרת "ימים יגידו", אלא שבחלל האוויר מרחפת הנפילה הזאת מאז היבחרו של ברק אובאמה לנשיא ארה"ב לפני כמעט חמש שנים. ההסכם המתרקם והולך בין המעצמות לבין איראן בנושא הגרעין הוא נייר הלקמוס המובהק לשקיעתה של ארה"ב.
חמישה ימים לפני הבחירות לנשיאות שבהן נבחר לראשונה, אמר אובאמה בביטחון עצמי גבוה: "בעוד חמישה ימים נשנה את אמריקה מן היסוד". זמן קצר לאחר מכן בא נאום קהיר המפורסם, והשאר אינו אלא תמצית שקיעתה המהירה של ארה"ב. כפי שהתברר מייד, תפיסתו הבסיסית של הנשיא בענייני פנים היא להפוך את ארה"ב להעתק מדויק של מדינות אירופה הסוציאל?דמוקרטיות, וזאת עד כמה שתאפשר לו השיטה הפוליטית האמריקנית. בענייני חוץ, אובאמה נוהג כשמאלני רדיקלי. כך כותב נורמן פוהורץ במאמרו מ?08.09.13 ב"וול?סטריט ג'ורנל": "אובאמה מאמין שארה"ב היתה כמעט תמיד כוח מדרדר והרסני בעולם. בהתאם לכך, השינוי הקיצוני שאותו ביקש לחולל הוא צמצום בכוחה ובהשפעתה, וכפי שהיה עליו להדוף את התיוג השלילי של 'סוציאליסט' ביחס למדיניות הפנים, כך גם היה עליו להיזהר מהתווית הרעילה של 'בדלני' במדיניות החוץ".
אובמה מממש מדיניותו
במילים אחרות, הוצאת ארה"ב ממעגלי ההשפעה, בייחוד במזה"ת, אינה אלא מימוש המדיניות שעליה התחייב אובאמה בטרם נבחר לנשיא. רבים עיקמו פרצוף ואף דיברו בלחש על רפיסותו בעניין הטרי ביותר - מלחמת האזרחים בסוריה וקודם לכן המהפכים במצרים - אלא שהצדק אינו עימם אם בוחנים את מטרותיו של אובאמה ואת הישיגיו. ארה"ב הפנתה גב למצרים, ואת הריק הזה כבר ממלאה רוסיה. סעודיה ושאר מדינות המפרץ אשר המעצמה ארה"ב היא משענתן מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה, יצטרכו לחפש עכשיו משענת אחרת.
וכאילו לא די בכך, הכתובת בעניין הפצצה האיראנית היתה על הקיר שנים אחדות, והיא התבהרה בשנות כהונתו של אובאמה. בשום שלב, בשום צומת החלטות בעניין, אובאמה לא חשב לרגע שיש למנוע מאיראן יכולת להתחמשות גרעינית. מדיניותו האחראית והמוצלחת, לפי מטרותיו הוא, מסוכנת ליציבות העולמית. תוצאתה המיידית תהיה פצצה גרעינית באיראן ודרישה לחימוש כזה מכל מדינות האזור. ואם אובאמה מתרחק כביכול ממלחמות, הרי מדיניותו אינה אלא מילוי חביות המלחמה בחומר נפץ. דחיקתה של ישראל למימוש תקיפה צבאית נגד איראן היא נגזרת ראשונה ומיידית מהמדיניות ה"אחראית" של ברק אובאמה.