האנשים שהופכים ילדים ללוחמים

חמישה מפקדי פלוגות בצה"ל התכנסו לשיחה בגובה העיניים על ההיערכות לקראת המלחמה הבאה, על מעצר ילדים מיידי אבנים ועל "הילדים" שלהם, הלוחמים שהולכים אחריהם באש ובמים

אמיר בוחבוט

מפקד פלוגה בחטיבת חי"ר בצה"ל נחשב לאחד מעמודי התווך של כוחות היבשה. בשיחה עם וואלה! חדשות סיפרו חמישה מפקדי פלוגות מחטיבות החי"ר של צה"ל כיצד מכשירים דור חדש של לוחמים שלא התנסה באירועים מבצעיים תחת אש, מהי ההרגשה כשנאלצים לעצור ילד בן חמש שמיידה אבנים וכיצד מתמודדים עם חיילים עם בעיות כלכליות בבית.

מה הייחודיות של החטיבה אליה אתה משתייך?

סרן ברוך רם (29), מ"פ מבצעית גדוד לביא בחטיבת כפיר: "בהתחלה היינו אוסף של גדודים. אחר כך הפכנו לאגד ובשבע השנים האחרונות אנחנו חטיבה. כפיר היא חטיבה צעירה וזה יתרון, כיוון שאנחנו אלה שקובעים את העתיד שלנו. היתרון שלנו הוא בלוחמה בטרור ביהודה ושומרון והניסיון המבצעי שצברנו בלחימה בשטח בנוי".

עוד בוואלה!

MR. Something lounge - יפני בחליפה ביפו העתיקה

מערכת zap rest
לכתבה המלאה
מפקדי הפלוגות מחטיבות צה"ל (צילום: דרור עינב)

סרן נווה פפר (27), מ"פ מבצעית בגדוד רותם בחטיבת גבעתי: "המצוינות אצלנו ואיכות הפיקוד היא נקודת חוזק של גבעתי. אנחנו לא חוזרים אם לא ביצענו את המשימה. בתקופת המח"ט עימאד פארס חל מהפך בחטיבה, שהחלה להכשיר מפקדים מתוכה במקום להביא אותם מבחוץ. גם כיום יש חילופי קצינים בין יחידות וזה בריא. אנחנו כבר לא מפנים את כל המשאבים לעזה כמו בעבר והיום אנחנו פועלים בכל הגזרות".

סרן אפרים תהילה (28), מ"פ רובאית גדוד 51 בחטיבת גולני: "גולני זה מושג. אני גאה להיות גולנצ'יק. גולני זה אח, משפחה. הניסיון המבצעי תחת אש של המפקדים הוא מה שמייחד אותה. אנחנו נמצאים בכל מתאר לחימה. ה"נמר" (נגמ"ש – א.ב) שלנו הוא יתרון על אף שאנחנו אוהבים ללכת ברגל ולראות בעיניים את האויב. אנחנו מחנכים לניצחון. גם אם צריך להיכנס בקיר, ננצח בכל מחיר".

סרן רביב שמר (28), מ"פ מבצעית גדוד 101 בחטיבת צנחנים: "צנחנים זה אנשים מצוינים, הלוואי שזה ימשיך ככה. השירות בחטיבה הוא על בסיס התנדבות, ומי שלא רוצה להיות בה, לא חייב. העובדה שאתה מתנדב זה מלווה אותך עד סוף השירות, לכן בין היתר חשוב לנו להיות תמיד ראשונים. לא רק לנצח אלא לנצח בצורה הטובה ביותר. הייחודיות שלנו היא ההתמחות בעומק ואני לא חושב שהצניחה היא המהות של החטיבה".

סרן עומרי סיינר (24), מ"פ מבצעית גדוד גרניט בחטיבת נח"ל: "נח"ל זה לא היאחזויות ולא גרעין - זו חטיבת חי"ר לוחמת. הסלוגן שלנו הוא 'היתרון האנושי', תוסיף לזה 'כשירים ומוכנים למלחמה'. לא סתם תת-אלוף מיקי אדלשטיין ותא"ל אמיר אבולעפיה, שפיקדו על החטיבה אך לא גדלו בה, החליטו להסתובב עם כומתה ירוקה גם אחרי שסיימו את התפקיד".

אתם השתתפתם בלחימה תחת אש אך בשנים האחרונות ישנם מפקדים שלא התנסו בלחימה תחת אש בשל הירידה באירועי הטרור. איך זה משפיע על הכשרת הלוחמים למלחמה?

סרן פפר, גבעתי: "אני חושב שההיפך הוא הנכון. ככל שאתה לא עוסק בלחימה אמיתית בטרור כמו במבצע 'חומת מגן', יש לך יותר זמן להתאמן למלחמה. בשבע השנים האחרונות אנחנו עוסקים במלחמה. כשהייתי חייל לא דיברו איתי על מלחמה למעט המשפט 'שני סורים מחופרים, קדימה הסתער'. אנחנו עוסקים במלחמה".

סרן סיינר, נח"ל: "הצבא נכנס ללחימה במלחמת לבנון השנייה אחרי צבירת ניסיון מבצעי ביהודה ושומרון, וזה לא בהכרח עזר לו. בסופו של דבר לא משנה באיזו חטיבה אתה, אם אתה מתאמן במתארים מגוונים החטיבה תהיה מוכנה, ואנחנו התאמנו. מפקד מחלקה יודע היום איפה הנגמ"שים שלו כל הזמן ואיפה הימ"חים (יחידת מחסני חירום – א.ב). אני לא בטוח שכך היה גם אז (לפני מלחמת לבנון השנייה – א.ב). כשכוח מאומן, יורה בנשק והשטח הסבוך לא זר לו, הוא ייצא ב'רבאק' למלחמה".

"אני זה הפלוגה והפלוגה זה אני", לוחמי גבעתי בתרגיל (צילום: דובר צה"ל)

סרן תהילה, גולני: "יש לנו הרבה זמן להתאמן, פי כמה מבעבר. אנחנו מקצועיים ומבינים את התכניות, אבל בסוף אתה צריך ניסיון מבצעי. יש משמעות להבנה מה זה להיות תחת אש. אז יש פה פגיעה במוכנות ללחימה... כמפקדים צריכים לזכור שאנחנו חייבים לחבר את הלוחם הכי קרוב לשדה הקרב האמיתי. לחוות קושי עצום וכישלון בקרב זה גם חלק מהאימון".

בשנת 2013 נדמה כי מפקד פלוגה נדרש למטלות רבות, חלקן קשורות לרווחת החייל, בדגש על בעיות כלכליות. איך זה נראה מהצד שלכם?

סרן רם, כפיר: "יש לי 78 ילדים. זה כמו להיות אבא, אמא וחברה שלהם במקרה הצורך. צריך לדאוג ולטפל בהם ולהפעיל המון רגישות, הרי זה המשאב הכי יקר של המדינה. אני נטו בצבא, בגלל זה אני רווק. אני לא הצלחתי למצוא מערכת יחסים ולהישאר מ"פ".

סרן סיינר, נח"ל: מוטלת עליי אחריות רבה. המ"פ הוא עוגן בגדוד. אם לא תהיה בנקודה מסוימת, דברים לא יקרו. אתה מתעסק בכל כך הרבה דברים - שלישות, מעקבים, ת"ש, אימונים והכל תוך כדי תעסוקה מבצעית. יש לי מחויבות שהחיילים שלי לא רק יוכשרו למלחמה אלא שיהיו הכי טובים. זה מקצוע מאוד תחרותי".

סרן שמר, צנחנים: "יש לנו שתי מחויבויות - להעמיד פלוגה כשירה שתנצח בקרב ובנוסף שהשגרה תתנהל כמו שצריך, ת"ש, בטיחות, נשירה מהפלוגה. האיזון בין הדברים מהווה אתגר. המ"פ הוא המפקד הראשון והאחרון שנדרש לשלב ביניהם".

סרן תהילה, גולני: "לחימה, מפקדים ומשפחה - זה העיסוק. לחימה זה איך אתה נראה ומתאמן. לגבי מפקדים, זה הכשרה שלהם, הכנת מערכי שיעור ואימונים. תשקיע ותקבל בחזרה. משפחה - בגולני זה קובע. אני משקיע המון זמן בראיונות עם חיילים. המ"מים שלי היו בבתים של כל החיילים. יש מעט מקרים קשים. אני דואג בו במקום לחייל כזה".

יש אפשרות שחייל שלכם יוצא הביתה והוא נותר רעב בגלל המצב בבית?

סרן תהילה, גולני: "אין מצב כזה. אנחנו דואגים ברמה האישית. מש"קית ת"ש תטפל בו. אני מסוגל לשחרר אותו מפעילות מבצעית כדי לטפל בו...".

סרן פפר, גבעתי: "יש לנו יכולת עצומה לעזור, להעביר כסף ישירות לחשבון ולהעניק תווי קנייה. יש הרבה ארגונים שמשתפים פעולה עם הצבא כדי לעזור. אי אפשר להימנע מכך, זה המצב של החברה בישראל כיום. קיימת בעיה אבל ההד שנוצר מהבעיה חזק יותר לדעתי מהבעיה עצמה. שיעור החיילים שמבקשים עזרה לא חופף לשיעור החיילים שזקוקים לה. יש מקרים שבהם שני ההורים של החייל עובדים והכל בסדר בבית, אבל הוא בודק אם אפשר לקבל כסף. לעומת זאת, ישנם מקרים שבהם חייל צריך להיות בבית כי הוא צריך לעזור בפרנסה. בתור מ"פ אתה לא יכול לרקוד על שתי חתונות, וזה אתגר עבורי. כיום אנחנו יותר מנהלים מאשר בעבר. כמות המיילים שאני מקבל לא הגיונית. לפעמים קורה מצב שאני משיב למייל שנשלח אליי כשאני עם צבעי הסוואה על הפנים, לפני מעצר של מבוקשים, או שאני יוצא לביקורי בית עם ברכיות על הרגליים, ישר מהשטח".

מה אתם חושבים על גובה השכר שמקבל הלוחם בשירות סדיר. הוא סביר?

סרן פפר, גבעתי: "יש סכום סמלי שהחייל מקבל כדי לאפשר לו לחיות בצורה בסיסית ביחידה. זו לא משכורת וזה כלל לא דומה למשכורת. אי אפשר להשוות את זה לזמן עבודה ולתפוקה. מה שאנחנו עושים כאן זו למעשה שליחות".

סרן תהילה, גולני: "הבעיה היא בדרך כלל שאנשים לא יודעים להתנהל נכון. לפני שאני מאשר סיוע ת"ש אני מסתכל על תדפיס ת"ש. כמה פחיות כמשרת קבע אני קונה בשבוע – שתיים או שלוש אם עפתי על עצמי באותו שבוע. יש חיילים שקונים ארבע וחמש פעמים ביום. יש להם את הטלפון הסלולרי הכי יקר, כשאני כמ"פ מסתובב עם מכשיר ישן. הם קונים את הג'ינס הכי חדש. אין לי טענות כלפיהם, הם פשוט לא למדו להתנהל. אנחנו עוסקים בחניכה בתחום".

"לא מוכשרים לטפל במיידי אבנים"

סרן סיינר, נח"ל: "עד לא מזמן החיילים היו תיכוניסטים, בני נוער. חייל מגיע לצבא אחרי שכנראה עבד באזרחות כמלצר וקשה לו להתמודד עם זה. יש הרבה אחריות על המפקדים. אי אפשר לומר לחייל 'אל תתלבש, אל תקנה ג'ינס' או 'אל תצא למסעדה'. אם אני רואה חייל שיש לו בעיות בבית והוא מעשן 'מרלבורו' אני אומר לו שיעשן משהו יותר זול".

סרן שמר, צנחנים: "אנחנו מגזימים קצת. השאלה היא לגיטימית אבל מ"פ הוא לא עובד סוציאלי. יש אוכלוסיות שאנחנו חייבים לעזור להן ומדובר באחוזים מסוימים, אבל זו לא מהות העיסוק שלנו. אם יש לחייל מינוס בבנק בגלל הטלפון, שיוציא בקשה לחופשה מיוחדת. מי שלא יודע להתנהל בצבא לא יודע איך להתנהל בחוץ. כשעוצרים באמצע נסיעה אני לא מאשר לרדת לחנויות הנוחות בתחנת הדלק, אם אין מענה שלנו לאוכל ושתייה בצד. יש כעס בקרב מפקדים שלא מבינים למה. לא נעצור ולא ניתן לחייל לבזבז כסף, אך מצד שני לא צריך להגזים".

מהי ההרגשה כאשר אתם נאלצים לעצור מיידי אבנים, לעתים גם ילדים?

סרן רם, כפיר: "כל מקרה לגופו. מעצר מיידי האבנים זה חלק מהמשימה הכללית ביהודה ושומרון. אני רוצה להעניק ביטחון לתושבים. זה לא רק מחבל עם קלאצ'ניקוב. השלכת אבן, מטען או בקבוק תבערה - מבחינתי זה אותו איום. כל אירוע עלול להידרדר מזריקת אבנים לפעילות חבלנית".

סרן פפר, גבעתי: "צריך להבין שאנחנו איפשהו בחזון אחרית הימים בסיטואציה הזו. יש ירידה בטרור ותראה במה אנחנו מתעסקים. יש מציאות שילדים נשלחים על ידי כל מיני גורמים לשבש את אורח חיי התושבים, ולא רק של יהודים. הרי הם פוגעים גם בפלסטינים. הצבא הגיע להסדר עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לפיו כל נער או אדם בוגר שייתפס זורק אבנים בהפרות סדר יוסגר לידיהם והם יטפלו בו".

סרן פפר התייחס לאירוע שאירע בחברון, שבו כוח גבעתי עצר ילד בן חמש כיוון שיידה אבנים על כלי רכב, ואמר: "מה שקרה שם זו תפיסה והסגרה שלו ושל אבא שלו. זה נראה לא טוב. אני אומר מראש, אנחנו לא מוכשרים לכך, זה לא בהכשרת היסוד של החיילים אבל למרות זאת יש לנו את כל הכלים להתמודד עם זה. שימוש בנשק זה לא הפתרון, לא פותחים באש בכלל. לגבי מעצר קטינים, מבחינה משפטית זה בסדר אבל צריך להימנע ממצב כזה. לא להעלות אותו לג'יפ בשביל נסיעה של 150 מטר".

בשנה האחרונה נחשפו לא מעט מקרי התעללות בחיילים בחטיבות החי"ר, שחלקם הסתיים בעונשי מאסר, על אף כל פעולות האכיפה וההסברה בנושא.

סרן פפר, גבעתי: "אני זה הפלוגה והפלוגה זה אני. מי שיוצר ואקום ולא מטפל בבעיות, חוטף. זה תלוי מאוד במשך הזמן שבו נמצא המ"פ בתפקיד. לעתים הוא מגיע לתפקיד, מזהה בעיות ואומר 'לא עוד'. התגובה היא מרד, על זה אני מדבר. הצבא נותן הגדרות. בגבעתי יש את 'הספר הלבן'. אני עובד על פיו מילה במילה. מה שכתוב שם אני מיישם".

לוחמי צנחנים לקראת תרגיל צניחה (צילום: דובר צה"ל)

סרן שמר, צנחנים: "לא יהיו אצלי זובורים. החלטתי שזה לא יקרה. יעשו לי זובור לפני שיעשו לחייל שלי זובור. וברור לך מה יקרה למי שיתקרב אליי. הענישה בצבא מספיק קשה והיא במידה הנכונה. למ"פ יש כלים להתמודד עם התופעה".

סרן סיינר, נח"ל: "כיום מ"פ מתעסק בנושא יותר מבעבר. אם לא תתמודד עם תופעת הוותיקות והצעירות בפלוגה, אם לא תבקר את החיילים במשך שלושה שבועות במוצב שלהם - אתה תחטוף. בכל מקום שתיתן לכך פתח - זה יקרה".

כיצד מתמודדים עם השימוש של החיילים ברשתות החברתיות?

סרן שמר, צנחנים: "זה אתגר אמיתי. החיילים כיום חיים בעולם וירטואלי, ואנחנו עסקנו בזה בחטיבה. יש דף מפקד שמבהיר את המצב ונקבע בו כי אסור לפתוח חשבון פייסבוק ולשתף בו את החיילים. אני פחות בקיא בזה כי אין לי פייסבוק. לגבי השימוש בטלפונים סלולריים, היו לנו שבועיים ללא טלפון. זה היה מאוד קשה, גם לי ברמה האישית, אבל זה היה מהלך חיובי וקיבלנו פידבק חיובי מהלוחמים. זה חשוב".

סרן סיינר, נח"ל: "אין מצב שחיילים ינסו לפגוע בסגל הפיקודי שלהם בפייסבוק. יותר אכפת לי שיכבדו את המקצוע. יש סרטון בבקו"ם שמסביר על תופעות של חיילים המצטלמים בעירום ובחורות עם כלי נשק. אני גיליתי כמה תופעות כאלה בפייסבוק כשהייתי בבסיס הטירונים של הנח"ל. אמרתי לחיילים שיש משטרת פייסבוק, וזה עבד. אני לא חבר של החיילים שלי בפייסבוק. אין מצב שאעשה לייק לחייל, צריך להטמיע בהם כבוד. לגבי אפליקציית 'ווטסאפ' בסלולר, בפלוגה יש לי קבוצת ווסטאפ עם המ"מים שלי, אבל זה לא בא על חשבון השיח הפיקודי. אין מצב שאין הערכת מצב יומית פנים מול פנים. לא סוגרים דברים כאלה בווטסאפ. אין תחליף לשיח".

סרן תהילה, גולני: "אין לי פייסבוק אבל אני מתעסק בזה. יש הרבה הסברה בתחום. אנחנו מקפידים על זה גם באימונים. אוספים את הטלפון לשבוע, הם מתרגלים לכך. אימון עם טלפון זה לא אימון. כשחייל עושה פזצט"א הוא חושש שהטלפון יישבר לו, כולל בפעילות מבצעית. אנחנו שומרים את המכשירים נעולים כי הם מאוד יקרים. אני מבקש ממפקדי המחלקות שלי לכתוב לי מכתב אחרי שיחה אישית שהם ערכו עם חייל. מה שהוא לא מסוגל לומר לי פנים מול פנים שיכתוב עליו, פעם בשבוע. זה נותן המון".

האם השימוש בפייסבוק ובאינטרנט בכלל מערער את הסמכות שלכם בפני החיילים?

סרן פפר, גבעתי: "עולם המידע מאתגר את הסמכויות. אתה נותן לחייל פקודות, והוא יוצא להפסקה, עושה לייק לתמונה של הרמטכ"ל וחוזר. זה דור שהכול פתוח בפניו אז אל תנסה להתחכם אתו. החייל יודע היום לגלוש ולהביא מידע על פקודות מטכ"ל. אנחנו צבא שקוף, בעבר היינו מורידים את הכובע למטה ואומרים להם 'תקראו לי המפקד ואני אקרע להם את התחת'. הצבא הזה נעלם. אחת הסיבות זו זרימת המידע. אני לא מתבייש לומר אני לא יודע".

העובדה שחיזבאללה צובר ניסיון מבצעי בסוריה כרוכה בעיסוק היומיומי שלכם?

סרן תהילה, גולני: "השתדלנו תמיד בענווה לשים את הדברים במקום הנכון, לא זלזלנו באויב אף פעם. מצד שני לא צריך לעשות ממנו מה שהוא לא. בסופו של דבר זה חיזבאללה. אנחנו מוכנים היום פי כמה ממלחמת לבנון השנייה. נכון, אמנם יש פחות ניסיון מבצעי בחלק מהמקומות אבל עדיין לדרג המפקדים יש ניסיון מבצעי. ברור לנו שאנחנו ננצח".

סרן פפר, גבעתי : "סוף תרגיל חטיבתי עם חטיבה 401 של שריון. אחרי 50 קילומטרים עם 'אכזריות' ו-20 קילומטרים נוספים ברגל, אני מתבונן אחורה ורואה את הלוחמים שלי מרחוק. אני רואה את פלוגת המפקדה עם האוכל והתחמושת ואני מבין שיש עוד כוח. הגעת לקצה ואתה רואה את המעבר לו. טפסנו על הר ויש עוד אחד? בואו נטפס עליו. אם החיילים אומרים לי שזה אפשרי - אין יותר טוב מזה. יש שפה אחידה שמעלה ביטחון ללוחמים. מול זה נמצא האויב".

הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, בתרגיל של חטיבת גולני (צילום: דובר צה"ל)

סרן שמר, צנחנים: "אין דבר יותר חזק מפלוגת לוחמים של הצנחנים, בלי זלזל באויב. החיילים לומדים שאין דבר יותר חזק מהם כשהם ביחד".

גל הקיצוצים הצפוי בצה"ל מטריד אתכם?

סרן סיינר, נח"ל: "כמפקד וכלוחם לא חשבתי לרגע על פרנסה או כלכלה או האם זה משתלם לי. אתה עושה את הדברים הללו לשם סיפוק עצמי ואהבה לתפקיד. מ"פ לוחם שמוביל גדוד עושה את זה מהרצון לתרום ומתחושת שליחות. זה נשמע גבוה אבל זה המצב".

סרן שמר, צנחנים : "זה לא משתלם, אני לא רואה את הילדים שלי. הבן שלי עלה לכיתה א' ואני הייתי צריך להיות קצין בטיחות בקורס מ"פים ומג"דים. האישה שלי לוחמת לא פחות ממני".

סרן תהילה. גולני: "אני לא רואה את הילדים ולא את האישה, אין לי תחביבים אישיים. אני כל היום חושב על החיילים שלי, איך אני מסדר אותם. זה לא תפקיד כפוי טובה, אני גאה ללכת עם מדים. במושב שלי מסתכלים עליי כעל 'משוגע', 'למה אתה לא עם הילדים... תדאג לעצמך'. החיילים זה הילדים שלך וכשאתה משקיע בהם, לא תמיד זה כיף לחנך, אבל זה הילדים שלך ואתה אוהב אותם".

סרן פפר, גבעתי: "תשאל הפוך - למה כן להיות מ"פ. אני מלך העולם, יש לי חיילים, משאבים ומשימה. זה מקצוע שהוא טוטאלי. אני יכול לעשות מה שאני רוצה עם החיילים ואני מדבר על המשימה המבצעית. אני כרגע לא רואה קיצוצים וזה לא מעסיק אותי".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully