איראן יכולה לשרוף דגלי ארה"ב - ולקבל ממנה מתנות

איראן והמעצמות מאוד רוצות להגיע להסכם מהיר בז'נבה, כל צד והסיבות שלו: האיראנים בגלל הכלכלה הקורסת (הסנקציות עובדות) ואילו המערב כדי להסיר סופית את אופציית התקיפה, שמפחידה את המעצמות עוד יותר מהאיראנים.

הסיפור הגדול - שממנו חששו בירושלים - דלף החוצה, למרות הדיסקרטיות הגדולה בז'נבה, כבר שלשום. לאיראן יש תוכנית, והיא קוסמת לארה"ב. האיראנים ישעו חלק מפעילות הגרעין ואילו המעצמות, בתמורה, יאפשרו הקלה בסנקציות הכלכליות המקשות מאוד על האיראנים. כולם מרוצים.

אחרי ההסכם עם אסד לפירוק מנשק כימי, שעדיין לא מבטיח דבר חוץ מהישרדותו של העריץ, מתגבש הסכם עם חמינאי שרק לפני כמה ימים אירגן הפגנות זעם בטהרן כלפי ארה"ב. רק קים ג'ונג און הצפון?קוריאני ממתין עדיין לתעודת יושר מוושינגטון כדי שכולם יאהבו את כולם. בעולם מוזר אנחנו חיים או שמא בישראל פשוט לא מצליחים להבין את מסעו של אובאמה בארץ הפלאות.

למעשה, מבחינת המערב ההסכם הנרקם (האפשרי עוד היום) הוא הישג גדול, מכיוון שאיראן מתחייבת להפסיק את העשרת האורניום שלה לרמה של 20 אחוזים. מבחינת איראן, ההישג גדול כי תמורת השעיה מקבלים בלון חמצן. בסיבוב איראן גם מגלה כי אפשר לקלל את אמריקה ולשרוף את דגלה ובאותו שבוע בדיוק גם לקבל ממנה מתנות.

אם הדברים יימשכו כפי שהם נראים היום, בעוד שישה חודשים וושינגטון תיווכח שאכן האיראנים מילאו את חלקם בהסכם ואז יהיה אפשר בכלל להסיר את הסנקציות כולן. וושינגטון תתרץ זאת בכך שההסכם שהושג בז'נבה עצר את השעון הגרעיני האיראני והעולם ניצל.

קצת קשה לירושלים באווירת האופוריה הנוכחית להסביר לעולם כי ההקלות בסנקציות במצב העניינים הנוכחי הן בדיוק כמו להגיד לאיראנים: "בבקשה, קחו פצצה". הדבר המדהים הוא שהיינו כבר בסרט הזה לא כל כך מזמן, בצפון קוריאה.
הדבר המדהים הנוסף הוא שעם אותו רוחאני (אז ניהל את המו"מ הגרעיני) הצליחו האיראנים להערים כבר על העולם. שוב כמו אז מדובר מבחינתם רק בהסכם לצורך שיקום הכלכלה והשעיית פרויקט הגרעין הצבאי. לא יותר.

צריך להבין כי כל מה שאנחנו רואים בז'נבה רק נראה לכאורה כמו התקדמות. בפועל, הדברים הרבה יותר מסובכים. מבחינת איראן העשרת אורניום היא זכות שעליה היא לא מוותרת. בה בעת, העולם עדיין מחפש את ההוכחה שאיראן באמת ויתרה על הפצצה. אף אחד לא יכול היום להגיד שההסכם המתגבש בולם את חלום הגרעין האיראני.

מאז ניצחונו של רוחאני בבחירות, אנחנו חיים בתסריט ידוע מראש. בז'נבה, לראשונה בהיסטוריה, עצרו את השעון, לא את הפצצה. וזאת הבעיה של ירושלים. למזלה, גם של הקונגרס האמריקני.