הטעויות של וינשטיין

במובנים מסוימים אין מקום לערער על זיכויו של אביגדור ליברמן, מפני שלא היה מקום להגיש נגדו כתב אשמה מהזן שמצאו לנגד עיניהם שלושה שופטי שלום בירושלים. היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, שסגר את התיק הגדול והכבד נגד ליברמן, הניח לאנשיו להגיש נגדו משהו חלקי, שנראה כמהתלה בלבד.

ייתכן כי המחלקה הכלכלית בפרקליטות בראשות אביה אלף, בשיתוף יואב סגלוביץ' מהמשטרה, פעלו באיטיות. ייתכן שהיו צריכים לסיים את החקירה מוקדם יותר. בסופו של דבר, הגישו ביושרה תיק דבור על אופניו, ארוז היטב ועם מסקנה ברורה כי יש להעמיד את ליברמן לדין על עניינים חמורים ביותר. אך וינשטיין משך בכתפיו.

הוא החל בסחבת. שיגר שליחים לעדה בקפריסין אשר נעה בכיסאה באי נוחות בניגוד למקובל. הוא מינה בודק לאלף ולסגלוביץ', והרמז היה ברור כי יש לשחוק את המלצתם להעמיד את ליברמן לדין "בתיק הגדול", עם המיליונים. אפילו לאחר שהוכן כתב אישום של ממש הוא הניח לפרקליטי ליברמן לעיין בו שנה תמימה לצורכי שימוע.

גם הטיפול בפרשת השגריר זאב בן אריה גובלת בשערורייה. השגריר הפר אמונים. גנב מסמך שבבעלות המדינה. שיבש חקירה. הודה. על מה ולמה עשתה איתו הפרקליטות עיסקת טיעון? רק כדי להפחית בעונשו כדי ארבעה חודשי עבודות שרות - זילות של הנורמות הציבוריות? ורק כדי שיוכל לתמרן לטובת ליברמן בבואו להעיד במשפטו?

עיסקת הטיעון הזו היא החטא הגדול בפרשה הקטנה הנקראת על שמו של ליברמן, והיא אולי גם עדות לרשלנות של בני האור, שלא התעוררו כבר אז לתבוע מווינשטיין לבלום את ההסדר התמוה עם השגריר.

אך זה וינשטיין - משבש חקירות סדרתי (כמובן ללא כל כוונה פלילית). מניח לתיק הגדול נגד ליברמן לחמוק בין אצבעותיו, ומניח לשגריר בן אריה לצאת יבש מן המים העכורים. ממש כפי שבימים הראשונים לפרשת מסמך הרפז פירסם הודעה מביכה כאילו לשכת גבי אשכנזי (ואהוד ברק) אינה מעורבת בעניין; וכפי שדחה את פנייתו של מיכה לינדנשטראוס לפתוח בחקירה פלילית במאי 2012; וכפי שעתה הוא מסכים לחקירה בלית ברירה רק מפני שהפרקליט הצבאי הראשי דני עפרוני התייצב בשורה הראשונה של בני האור.

לכן יותר משחשוב לערער על משפט?הדמה נגד ליברמן, ראוי להאזין לתביעת התנועה לאיכות השלטון ותנועת אומ"ץ, שגם הן הצטרפו לקריאה להתפטרותו של וינשטיין. פשוט, לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב ולהיפרד מכורסת היועץ המשפטי ומגינוני השררה שפקדוהו.

אשר לערעור במשפט ליברמן? על וינשטיין לרחק מן ההחלטה, ממש כפי שנכפה עליו לא להתערב בהכנת כתבי האישום נגד אהוד אולמרט. ראוי להניח עניין זה למשפטנים שאין להם נגיעה רגשית ואישית לנושא; שהאגו שלהם אינו ממלא תפקיד בקבלת ההחלטות; ושאינם נמנים גם עם מלחכי הפנכה בפרקליטות, שמכינים חוות דעת לפי הלך הרוחות של הבוס.