היהדות היא של כל האזרחים

ממה הם מפחדים? אני שואלת את עצמי, שעה שצעקות הגעוואלד עולות מספסלי הפוליטיקאים החרדים נוכח שורת חוקים המעניקים הקלות מסוימות (ובלתי מספקות) לאזרחי המדינה היהודים?חילונים בכל הנוגע ליחסי אישות, חופה וקידושין. למה הם חוששים כל כך מחוקים שאין בהם אלא כמה שינויים ביורוקרטיים?

"חוק רבני צהר", העוסק בפתיחת אזורי רישום לנישואין, מתכתב עם הצעת החוק שעניינה העברת סמכויות הגיור לידי רבני הרשויות המקומיות כדי להקל על המתגיירים. בואו לא נתבלבל. אין כאן מהפכה דתית מן הקצה אל הקצה. לא מדובר בסטייה מן ההלכה. מדובר בתחרות בריאה. ומזה בדיוק הם, האוחזים במוסרות הביורוקרטיה הדתית, מפחדים.

אותה תחרות תאלץ אותם ללמוד מעכשיו שאלוהים באמת נמצא בפרטים: פתאום צריך להקפיד על עיצוב נעים של משרד המועצה הדתית ולהביא אליו את מיטב המחשוב והקידמה; וצריך להביא בחשבון שהלקוחות הפוטנציאליים עסוקים בחמשת ימי השבוע בין שמונה לארבע, ולכן כדאי למשוך את שעות קבלת הקהל עד הערב ואף להוסיף את יום ו'; ויהיה צריך לערוך את התחקיר הדרוש לצורך קבלת תעודת רווקות בנועם הליכות ותוך כדי הקפדה בכבודם של המועמדים לנישואין; וככל שמדובר בגר החי בתוכנו, אותה תחרות לא תאפשר עוד לערכאה דתית אחת לדחות בשרירות לב תעודת גיור החתומה כדת וכדין על ידי ערכאה אחרת.

הם מפחדים, כי מעכשיו תהיה לנו אופציה. כי מעכשיו אנחנו נוכל לבחור ברב הידוע שנוהגו הוא כבית הלל ולא כבית שמאי. ונוכל לבחור ברב צנוע המסתפק בשכרו, שקידוש הנישאים לנגד עיניו, ואינו גובה שום תוספת, ככה מהצד, מעבר לאגרת הרישום לנישואין.

ובעיקר הם מפחדים שבאמצעות אותה תחרות תיחשף ערוותם, כאשר לפתע פתאום רבים מתוך כ?10,000 זוגות הנישאים כדין אך לא כדת, בקפריסין, בסלובקיה או באמצעות חוזה, ישמחו לערוך חופה וקידושין כדת משה וישראל פשוט כי כל העניין יהיה נגיש וידידותי להם.

החקיקה החדשה לא זו בלבד שאין בה ולו שמץ של התקפה על הדת, אלא שבכוחה לפתוח את שערי היהדות מלוא רוחבם כך שיכילו עוד ועוד אזרחים המסרבים להעניק לעסקני הדת את הזכות להגדיר את יהדותם.

אלמלא פחדו לא היה צריך לחוקק את חוק פתיחת אזורי רישום לנישואין, שלידתו נובעת מהחלטת שר הדתות הקודם, יעקב מרגי מש"ס, למנוע מארגון צהר לקיים טקסי נישואין בטענה כי רשימת הזוגות אינה מבוקרת ומשכך רישום הנישואין אינו מסודר. בהחלטתו הרעה ביטא מרגי את חשש העסקונה הדתית מצהר, ששברו את המונופול ובעצם "גנבו" לרבנות הראשית הרבה לקוחות פוטנציאליים.

ועל כך כבר כתב שאול טשרניחובסקי בפואמה המופלאה "נוכח פסל אפולו": "...אכרע לכל שכיות החמדה ששדדו/..../ מורדי החיים מיד צורי שדי/ ויאסרוהו ברצועות של תפילין".