ההחלטה המפתיעה של עופר עיני עשויה להתבהר אם יתגלה בקרוב כי הוצע לו תפקיד חדש, או שהיא עשויה להיעלם ולהישכח, בדומה לפרישות פתאומיות אחרות בשנים האחרונות. וכשמסיימים את כל הניתוחים והפרשנויות, אפשר לשקול גם את הסבריו של עיני. אפילו זו אופציה.
אם מכינים מאזן לסיכום כהונת עיני, בצד הפלוס יש כמה הישגים לא מבוטלים. עוצמת ההסתדרות כיום נמצאת בשיאה. עובדים רבים חושבים שהדרך להגן על עצמם היא להתאגד ובוחרים במסלול זה. עיני השבית את המשק בשל נושא שהיה חשוב בעיניו כגון עובדי הקבלן, גם אם ההישגים שם התמסמסו מעט. חיסכון לפנסיה הוא חובה, וגם זה הישג חשוב.
ההסתדרות שומרת על הוועדים הכוחניים
אולם בצד המינוס, הולכת ומצטברת רשימה שמעכירה את ההישגים. גם אחרי שמונה שנות כהונה ההסתדרות הינה ארגון שמקדש את כוחם של הוועדים החזקים. הוא שומר על חברת חשמל, שלה חובות של 80 מיליארד שקלים, בגודל של חוב לאומי של כמה מדינות באפריקה יחדיו. אם לא היו מוצאים כאן גז טבעי, היה המשק עלול להתמוטט בגלל המונופול הזה.
נמלי הים מנהלים את המדינה. הפרצוף של התעשייה המקומית הופך בהדרגה להתנהלות הכוחנית שלהם. הנפוטיזם חוגג, וכשהולכים לבית הדין, הוועדים מתפרעים אם נראה להם שהחלטותיהם לא מכובדות. בדרך כלל בית הדין שולח את הצדדים ל"הידברות" המקודשת, שבעצם אומרת שההנהלה היא המריונטה של הוועד. את הכוחנות המופרזת הזאת צברו הוועדים בימיו של עיני. אלה הם גידולי הפרא שלו.
ההסתדרות שומרת הכי חזק על הוועדים הכוחניים, השאר מסתפקים בהרבה פחות. והלא מאוגדים? הם מסבסדים את החוגגים. את משכורות העתק של כל מי שהוזכרו פה, ועוד כמה וכמה עובדי מדינה שחוגגים עם תלושי שכר דמיוניים. בתופעות האלה עיני לא נלחם, וכלל לא ברור אם רצה להילחם. אבל בלגרור את המדינה למלחמות עקרוניות ויקרות למען מי שכלל לא שייכים להסתדרות, לזה כן היה לו זמן. ספק גדול אם יורשו יתפנה לטפל בוועדים שהפכו לשיכורי כוח.