עוד פרשה, עוד פגיעה בטוהר המידות

הפרשה שכונתה בתחילתה "המסמך המזויף" הולכת ומתבררת כפרשת גבי אשכנזי. עסק הביש במהדורה מודרנית. זו פרשה שמטילה צל כבד ושחור על התנהלות המטה הכללי של צה"ל. במדינות נאורות ודמוקרטיות, חבורת התככים והאינטריגות לא היתה נשארת אפילו יום אחד בשירות הממלכתי. בישראל כבר שנים הפרשה נגררת ונסחבת ברפיון ובאובדן דרך של רשויות אכיפת החוק. במסגרת הבדיקות כדאי גם לבחון את התנהלות היועץ המשפטי לממשלה, שמא מדובר בשיטה שבה התיקים העיקריים נגד נבחרים ועובדי ציבור מתים מיתת נשיקה וכל מה שנותר הם ספיחים עקלקלים.

השאלה אם בסוף החקירה אשכנזי וחבורתו יעמדו לדין על הפרת אמונים או על שיבוש הליכי חקירה, חשובה פחות. השאלה העקרונית והמהותית היא כיצד קרה שאנו עדים לפרשיות רבות וחמורות של פגיעה מתמשכת בטוהר המידות. רה"מ לשעבר מבלה עתותיו בבתי המשפט, בדיונים על כתבי אישום שהוגשו נגדו. שרים בכירים ישבו שנים בכלא, בראש מפלגה חרדית עומד אדם שהורשע בעבירות שחיתות מהקשות בספר החוקים ולראשות ערים נבחרו חשודים המואשמים בשוחד ובמירמה. שרים וח"כים שכל חייהם הבוגרים היו שכירים, מחזיקים בהון המוערך בעשרות מיליוני שקלים. החלטות מדיניות, מהכואבות ביותר בתולדות המדינה, מתקבלות על רקע חקירות בענייני איים בים האגאי. שופטים נחשדים במעשים בלתי הולמים וממשיכים לשבת על כס השיפוט כאילו דבר לא קרה, והרשימה עוד ארוכה.

כדי לענות על השאלה חשוב להכיר פרק בהיסטוריה היהודית. במשך אלפיים שנה היהודים חיו בתנאים קשים של שמד רוחני והשמדה פיזית. כדי להמשיך להתקיים פיתחו מנגנונים מתוחכמים של יכולת לשרוד ולהסתדר, אשר הפכו אותם לעם של יזמים זריזים, חדים כתער ומתוחכמים להפליא. אלא שבמקרים רבים אותם מנגנונים יצרו עיוות בבהירות מוסרית והתנהלות שאין בה יושרה והגינות. הקמתה של מדינת ישראל היתה אמורה לשנות את מהלכה של ההיסטוריה היהודית ולקומם דמות של יהודי חדש שלא נתון לחסדי גויים, ויכול כבן חורין לנהל אורח חיים ממלכתי שיש בו מימוש של חזון הנביאים בדבר חברת מופת.

יכולת היזמות והאלתור של העם היהודי היתה יתרון עצום במימושו החומרי של החזון הציוני. שום עם בעולם לא היה מסוגל בפרק זמן קצר להקים מדינה שיש לה צבא חזק, תעשייה מפותחת, חינוך ברמה גבוהה ומה לא. מדינה שהיא אחת מפלאי תבל. ואולם אגב העיסוק בחומר, באו לידי ביטוי תכונות גלותיות של שרידות אישית, עיגולי פינות וחיים בתחום האפור. אם מוסיפים לכך את קדושת האני, פוסט מודרניזם מנוכר ותקשורת שבוית רייטינג מזויף, מקבלים מתכון לאובדן מצפן ומצפון מוסרי.

התחושה הסדומית של "כל אחד לעצמו" היא אם כל חטאת. רואים אותה בכל יום בכבישי ישראל, בתור במרכול וכנראה גם בלשכת ראש המטה הכללי. הדרך היחידה שבה מדינת ישראל תוכל להגשים את חזונה היא השיבה אל ערכי היסוד של ערבות הדדית, של צניעות ושל דוגמה אישית של הנהגה. במילים אחרות: יזמות וכישרון לצד דרך ארץ. היהודים לעיתים זריזים לחטוא, אך תמיד גם זריזים לתקן.