פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רוב גדול: האתגרים הכלכליים חשובים מהביטחוניים

      על רקע הקרב על תקציב הביטחון, מתמקד סקר "מדד השלום" בביטחון - ומגלה כי רוב הציבור סבור שיש סיכון למדינה, אך לא מאוד גבוה. וגם: מה חושב הציבור על ההאזנות של ארה"ב?

      האתגרים החברתיים-כלכליים הניצבים בפני ישראל חשובים יותר מהאתגרים הביטחוניים-צבאיים - כך סבור רוב גדול של אזרחיה, הן היהודים והן הערבים. זהו אחד הממצאים הבולטים העולים מסקר "מדד השלום" לחודש זה, המאושש את המגמה שעליה מצביעים הסקרים זה כשלוש שנים, לגבי שינוי בסדר העדיפויות הלאומי ברמת הציבור. בסקר החודש, נמצא ששיעור היהודים התופסים את האתגרים החברתיים-כלכליים כחשובים יותר לעתידה של ישראל הוא 58% - יותר מכפול מאשר שיעור הסבורים כי האתגרים הביטחוניים-צבאיים הם החשובים יותר (28%). עוד 12% סבורים כי שני סוגי האתגרים חשובים לעתידה של ישראל באותה מידה.

      פילוח של התשובות לשאלה זו לפי המיקום של המרואיינים על הרצף שמאל-ימין במישור המדיני-ביטחוני מעלה כי כצפוי, מבין מי שממקמים עצמם בשמאל שיעור המיחסים חשיבות רבה יותר לאתגרים החברתיים כלכליים עולה באופן ניכר על החשיבות המיוחסת להם על ידי מי שמיקמו עצמם בימין – 62% לעומת 49%. עם זאת, יש לשים לב כי אפילו בימין, שיעור המייחסים חשיבות רבה יותר לאתגרים החברתיים כלכליים עולה על שיעור המייחסים חשיבות רבה יותר לאתגרים הצבאיים-ביטחוניים - 49% לעומת 36%. בציבור הערבי, 52% סבורים כי האתגרים החברתיים-כלכליים חשובים יותר לעתידה של ישראל מאשר האתגר הצבאיים-ביטחוניים, ואילו 23% מיחסים יותר חשיבות לאתגרים מן הסוג אחרון. 19% מייחסים אותה חשיבות לשני סוגי האתגרים.

      מדד השלום בוואלה! - לחודשים קודמים

      מתוך מדד השלום, נובמבר 2013 (עיבוד תמונה , המכון הישראלי לדמוקרטיה)
      (אינפוגרפיקה: המכון הישראלי לדמוקרטיה)

      על רקע הדיונים הסוערים שהתנהלו בחודש האחרון בכנסת, בממשלה ובתקשורת בנושא תקציב הביטחון, בחן החודש הסקר, הנערך בשיתוף תכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים באוניברסיטת תל אביב והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שורה של היבטים בתפיסות הציבור את שאלת הביטחון וצה"ל. בין היתר מצא הסקר, כי רוב הישראלים מאמינים שישראל נתונה בסיכון צבאי-ביטחוני - אך לדעת הרוב, הוא אינו מאוד גבוה. כחמישית בלבד (19.5%) בציבור היהודי סבורים שרמת הסיכון הצבאי-ביטחוני הנשקף לישראל כיום היא גבוה מאוד. 47% נוספים סבורים כי רמת הסיכון הזה היא די גבוהה, ואילו 31% מעריכים את רמת הסיכון כדי נמוכה או מאוד נמוכה. בסך הכול, אפוא, חרף האזהרות החמורות של הדרג הצבאי הבכיר ביותר בדבר הסכנות הניצבות בפתח, רק כשני שלישים (66.5%) בציבור היהודי מעריכים כיום כי רמת הסיכון הצבאית-ביטחונית על ישראל היא משמעותית. בציבור הערבי התמונה הפוכה, אם כי גם כאן יש כאלה המעריכים את הסיכון גבוה: 52% מעריכים את רמת הסיכון כדי או מאוד נמוכה ואילו 38% מעריכים אותה כדי או מאוד גבוהה.

      מאמינים שצה"ל ינצח

      ייתכן כי ניתן ליחס את ההערכה הנמוכה יחסית של הסיכון הצבאי-ביטחוני לתמימות הדעים המלאה כמעט בציבור היהודי בדבר כושרו של צה"ל להתמודד עם הסכנות בתחום זה - כ 90%(!) בטוחים או די בטוחים שצה"ל, כפי שהוא היום, מסוגל להתמודד עם האיומים הביטחוניים העומדים בפני ישראל. מעניין לציין כי גם בציבור הערבי יש רוב ברור (74%) הסבור כי צה"ל כשיר להתמודד עם האתגרים הצבאיים העומדים בפניו כיום. כמו כן, נמצא קשר ברור בין הערכת הסיכון הצבאי-ביטחוני לבין החשיבות המיוחסת לאתגרים הביטחוניים בהשוואה לאתגרים החברתיים-כלכליים: ככל שהערכת הסיכון גבוהה יותר, כך, כצפוי, גבוהה יותר גם החשיבות המיוחסת לאתגרים הצבאיים-ביטחוניים בהשוואה לאלה הכלכליים-חברתיים. עם זאת, גם בקרב החוששים יותר במישור הצבאי-בטחוני, רבים מיחסים חשיבות גם לתחום החברתי-כלכלי: למשל, בקרב המעריכים את הסיכון הצבאי-ביטחוני כ"גבוה מאוד", שיעור זהה (42%) מייחסים אותה מידת חשיבות עתידית לאתגרים הצבאיים-ביטחוניים ולאתגרים החברתיים-כלכליים. לעומת זאת, בקרב הסבורים שהסיכון הביטחוני נמוך מאוד, כשלושה רבעים (74%) רואים את האתגרים החברתיים-כלכליים כחשובים יותר לעתידה של ישראל מאלה הצבאיים-ביטחוניים. כך או כך, נראה שהחלטת הממשלה להגדיל באופן משמעותי את תקציב הביטחון אינה עומדת בהלימה לסדר העדיפויות העכשווי ולהערכת הסיכונים של הציבור הרחב.

      תרח"ט של חטיבת גולני בגליל, קיץ 2013 (דובר צה"ל)
      90% מאמינים שצה"ל מסוגל להתמודד עם האיומים. חיילים באימון (צילום: דובר צה"ל)

      ועוד לגבי צה"ל: רוב גדול בציבור היהודי (70%) סבור כי הגדרתו של צה"ל כ"צבא העם" תקפה גם היום. רוב גדול אף יותר (76%) תומך בהמשך שירות החובה בצה"ל, בהשוואה למיעוט (21.1%) המעדיף ששירות החובה יבוטל ושצה"ל יהפוך להיות צבא של אנשי מקצוע המעוניינים בשירות הצבאי כקריירה. האמון בצבא נסדק, אך במעט, כשמגיעים לשאלה "עד כמה מערכת השיבוץ של המתגייסים לצה"ל היא שוויונית והוגנת?". אמנם רוב לא גדול (52%) השיבו על כך בחיוב, אבל מיעוט לא מבוטל (34%) מחזיקים בדעה שהמערכת אינה כזו. פילוח של התשובות מראה כי שיעור הסבורים שמערכת השיבוץ לתפקידם בצה"ל היא שוויונית והוגנת גבוה יותר בקרב מי ששירתו בצבא (55%) בהשוואה למי שלא שירתו (47%), שאולי אינם בקיאים בנושא (ואכן שיעור גבוה מהלא משרתים, כ-22%, לא השיבו לשאלה זו). ואולם, העובדה כי רק מעט מעל למחצית ממי ששירתו סבורים כי מערכת השיבוצים שוויונית והוגנת צריכה לספק חומר למחשבה. לא פחות משמעותי הוא הממצא כי שיעור הסבורים שמערכת השיבוץ הצה"לית היא שוויונית והוגנת נמוך במידה משמעותית בקבוצת הגיל הצעירה ביותר (18-34) בהשוואה לשתי קבוצות הגיל המבוגרות יותר – בהתאמה: 45% לעומת 56% ו 56.5%.

      למרות התמיכה בשירות חובה, רוב בציבור היהודי (57%) תומך במתן אפשרות לאזרחי ישראל בגיל 18 להחליף את השירות הצבאי בשירות אזרחי באורך מלא, כגון מתן שירותים לקהילה, עבודה בבתי חולים, וסיוע לאוכלוסיות חלשות. 39% מתנגדים לרעיון זה. רוב גדול עוד יותר (66.5%) אף תומך במתן מלוא הזכויות למי ששירת שירות אזרחי מלא, כפי שהן ניתנות למי ששירת בצה"ל. בציבור הערבי, 69% תומכים בכינון שירות אזרחי לפי מתכונת זו (אם כי יש לציין כי השאלה לא התייחסה להחלתו של שירות אזרחי חובה על כלל האוכלוסייה). 73% תומכים עקרונית (שוב, בלי התייחסות לתחולת השירות) במתן מלוא הזכויות למי ששירת זירות אזרחי מלא, כפי שהם ניתנות למי ששירת בצה"ל.

      מה חשוב יותר: איסוף מודיעין או פגיעה באמון?

      נושא נוסף שנבדק בסקר הוא הנושא שהסעיר בחודש האחרון את המערכת הבינלאומית - הציתותים של המודיעין האמריקני למנהיגי מדינות ידידותיות ואזרחיהן. שאלנו: "מה חשוב יותר - איסוף מידע מודיעיני ממדינות ידידותיות, או פגיעה באמון שלהן בארה"ב?". התשובות מלמדות כי הציבור היהודי חצוי בין הסבורים שאיסוף מודיעיני חשוב יותר (46%) לבין הסבורים ששמירת האמון חשובה יותר (44%). במקביל, יש בציבור היהודי תמימות דעים מלאה כמעט (90%) שככל הנראה שירותי המודיעין האמריקניים מאזינים גם לשיחות של מנהיגי ישראל ואזרחיה. את ההסבר לתמיכה הרבה, יחסית, בחשיבות של ההאזנה המודיעינית, גם אם מדובר במדינות ידידותיות, ניתן אולי להבין לאור העובדה ש-73% בציבור היהודי מאמינים שגם שירותי המודיעין של ישראל מאזינים לראשי מדינות ידידותיות ולאזרחיהן, ולאור הממצא כי 65% מעידים על עצמם שהיו תומכים בהאזנה כזאת אם היה נודע שישראל אכן נוהגת כך.

      בציבור הערבי, רוב ברור (72%) מייחס יותר חשיבות לשמירת האמון של מדינות ידידותיות מאשר לאיסוף מודיעין. גם כאן יש רוב (אם כי קטן יותר מאשר הציבור היהודי – 62%) המעריך שמן הסתם האמריקנים מאזינים גם למנהיגי ישראל ולאזרחיה.

      ***

      מדד השלום נערך בחסות תכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים באוניברסיטת תל אביב, והמכון הישראלי לדמוקרטיה. הסקר נערך בטלפון על ידי מכון המחקר "מדגם" בתאריכים 28-29 באוקטובר, בקרב 600 מרואינים, המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בגילאי 18 ומעלה. הסקר נערך בשפות עברית, ערבית ורוסית. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם - 4.5%± ברמת ביטחון של 95%. עיבודים סטטיסטיים: יסמין אלקלעי.

      לצפייה במדדי השלום לאורך השנים לחצו כאן

      המכון הישראלי לדמוקרטיה בפייסבוק