פגיעה בלב הקוד הערכי של צה"ל

מאז ימי בחרותי המתרחקים במהירות קצת מבהילה, דמיינתי את הצבא כפירמידה גדולה וענקית אך יציבה מאוד, אשר בראשה, בקצה הקודקוד, עומד הרמטכ"ל. כמו הפירמידות במצרים שהן אחד מפלאי עולם. המיוחדו?ת ההנדסית שלהן באה לידי ביטוי בבסיס הרחב שעליו נשענות פאות הפירמידה. יתרה מכך, ליושב בראשה יש יכולת להביט לצדדיו מכל כיוון. ובהשאלה אל ענייננו, רב?אלוף במילואים, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, הביט גם למעלה ולא רק לצדדים.

מותר לו, לרמטכ"ל בישראל, לחשוב על כניסה אל השירות הציבורי הפוליטי. מותר לו לחשוב על כיסא ראש הממשלה, ולא רק מפני שיש לכך תקדימים. אלא שפרשת אשכנזי-הרפז, על פרטיה הידועים עד כה, מטרידה מאוד. ואם נלך בעקבות הפירמידה הצה"לית, הסדקים המתגלים בדופנותיה מפחידים עד מאוד.

ימים ספורים לאחר כניסתו של אשכנזי לתפקיד הרמטכ"ל, סיימתי את מאמרי ל"מעריב" ("קוד חדש", 27 בינואר 2007) במילים: "עצה אחרונה - כנסת ישראל צריכה להיות מחוץ לתחום ללובשי מדים. אפילו לא לכתבים בני 20. כל כולה של מכונת המלחמה מיועדת אך ורק להתכונן למלחמה, ובעיקר למנוע אותה. כל השאר יבוא מאליו". הערבוב המסוכן הזה של פוליטיקה וצבא לא התחיל בפרשת הרפז. הקפיצות המהירות של אנשי צבא אל הפוליטיקה לא הוסיפו בריאות למדינה, ובכל זאת, רובן ככולן נעשו ללא סערות מבישות של הדלפת מסמכים מפלילים, וללא כריית בור לחברים לנשק ולמלחמה.

עוד כתבתי: "הגדרת היסוד של מדינת היהודים היא אחת ואין בלתה. לא חשוב אם נקבל זאת בצער כבד או באנחה מציקה, זו אקסיומה: מדינת היהודים תחיה על חרבה או שלא תחיה בכלל. וכפי שחוקי המתמטיקה נסמכים על אקסיומות, מכאן שיש להגדיר חוק רמטכ"ל ותפקידו על פי הנחה זו". נפל בחלקו של אשכנזי לשקם ולו במעט את רוחו של צה"ל אחרי מלחמת לבנון השנייה. הציבור אהב אותו, במידה רבה של צדק. הציניקנים יאמרו, לא חוכמה להרים צבא מגובה הדשא, ובכל זאת, ייזקף העניין לזכותו, בצדק.

וכאן באה מלכודת היוהרה. זו מונחת לפתחו של כל בעל שררה וכל בעל תפקיד רם. חוכמת המנהיגות היא לנטרל את פגעיה. ובמקרה של פרשת אשכנזי-הרפז פגעיה היו רבים. החל מנטרולו של יואב גלנט, ובעצם הדחתו מצה"ל כמפקד מוכשר וראוי לכל הדעות; הניסיון להטיל את הדלפת מסמך הרפז על האלוף בני גנץ, מחליפו של אשכנזי; יצירת מחנות מובהקים של מתנגדים וחסידים במתכונת שלא מביישת מחנאות בתנועות פוליטיות; ערעור האמון ההכרחי בשר הביטחון, דהיינו השארת הצבא אל מחוץ לפוליטיקה המובהקת; וכל זה בגיבוי חסר תקדים של כמעט כל התקשורת, שכפתה למעשה מינוי רמטכ"ל נגד המלצת שר הביטחון בגיבוי ראש הממשלה.

דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות, אמינות ודוגמה אישית הן חלק מרכזי בקוד הערכי של צה"ל. נדמה לי שהערכים האחרונים ברשימה קילקלו את הראשונים בקורות חייו המוצלחים של אשכנזי, עד הרגע שבו בא לעולם "הסטארט?אפ המטורף" של ראשות הממשלה.