בשנים האחרונות חל שיפור בהישגי החינוך הערבי בישראל. השיפור הזה מחייב את כולנו לשנות תפיסה, כי אי אפשר עוד להמשיך לקטר ולהדגיש רק את חצי הכוס הריקה. תרומת התלמידים הערבים למצוינות בישראל הולכת וגוברת, ולכן הצורך בהשתלבות ובשיוויון אינו עוד רק מצווה מוסרית וחובה אזרחית, הוא גם צו שעה כלכלי ואקדמי.
בחמש השנים שקדמו ל-2012 ההישגים של תלמידי ישראל הערבים השתפרו והפערים בינם ובין התלמידים היהודים הצטמצמו. זו התמונה הנגלית במבחנים רבים בחינוך, ארציים ובינלאומיים, בכיתות היסוד ובתיכונים. נכון, הפערים עדיין גדולים, אפילו בלתי נסבלים, אבל כדאי לשים לב שהמגמה הפכה חיובית, ושמשהו טוב קורה בחינוך הערבי.
בתחומי המדעים מתרחשת דרמה של ממש. 40% מתלמידי ישראל שניגשו לבחינת בגרות בכימיה ברמה של חמש יחידות לימוד הם תלמידים ערבים. בעוד שבמגזר היהודי מחצית מבתי הספר לא מציעים מגמת כימיה בכלל, ורק אחד מתוך עשרים תלמידים ניגש לבגרות במקצוע, במגזר הערבי אחד מכל חמישה תיכוניסטים לומד במגמת כימיה.
הלקח של דארווין
לימודי הכימיה הם משל לעתיד לבוא. מדינת ישראל מתגאה בהישגיה בתחום - השנה שוב זכו מדענים ישראלים בפרס נובל בכימיה, וחברות לתרופות ודשנים מישראל משגשגות בשווקים העולמיים. ואולם, אם המדינה מעוניינת לשמר את יתרונה האיכותי בשדה זה גם בהמשך, יהיה עליה להישען יותר ויותר על חוקרים, מדענים ומהנדסי כימיה ערבים.
התרומה הגדולה ביותר למצב הזה היא של הבנות בבתי הספר הערבים. הישגיהן בכל מקצוע - בקריאה, באנגלית, במתמטיקה ובמדעים - עולים באופן משמעותי על ההישגים של הבנים. התלמידות הערביות מהוות רוב מוצק במגמות המדעים בתיכונים, וכתוצאה מכך השתתפותן בהשכלה הגבוהה ובתעסוקה, שעדיין נמוכה מאוד, מצויה באחרונה בנסיקה.
רבים תוהים האם השינוי הזה נובע מתכנית חינוכית מסוימת או ממשאבים מיוחדים שהוקצו לנושא. יש שמייחסים זאת לבתי המרקחת שפתחו את השורות לרוקחים ערבים או לפקולטות לרפואה בג'נין, בשכם ובעמאן, שדורשות בגרות במדעים כתנאי קבלה. אבל כל אלו הסברים חלקיים, כי האמת כנראה טמונה בשינוי פנימי עמוק בחברה הערבית בישראל.
השינוי הזה מתרחש לנגד עינינו, שינוי שבו מיעוט שואף להשכלה והתקדמות, מתמודד עם מעבר מחברה מסורתית למודרנית ובתוך כך נותן מקום לנשים יותר מאי פעם בעבר. כאשר שינוי זה מתחבר למורים מעולים למדעים המושכים לכיתותיהם את התלמידות והתלמידים המצטיינים, אז מתחילה מגמה להבשיל, והיא אט-אט הופכת לתנופה גדולה.
בשנים הקרובות כולנו נעמוד למבחן, ובראש ובראשונה האוניברסיטאות והמעסיקים. האם הם יאפשרו לפוטנציאל להתממש או שצוואר הבקבוק ילך ויגדל, ועמו התסכול, האכזבה והניכור. השאלה היא מאוד מעשית והיא כרוכה בעידוד, בתמיכה ובפעולה נחושה להתמודד עם קשיים, לפתוח חסמים ולבנות גשרים.
בנאומה הראשון מאז מונתה כנגידת בנק ישראל, הזהירה השבוע קרנית פלוג כי אם שיעור ההשתתפות הנמוך של גברים חרדים ונשים ערביות בשוק העבודה יישמר, ואם הריבוי הטבעי הגבוה בשתי הקהילות ימשך, הצמיחה של ישראל תימצא בסכנה גדולה. בתוך כך, הציגה הנגידה יעדים ממשלתיים שאפתניים להרחבת התעסוקה בשתי הקהילות עד לשנת 2020.
לא החזק ביותר, אלא המגיב בדרך הטובה לשינוי, הוא זה ששורד, אמר צ'ארלס דארוין, והלקח מונח לפתחנו. השיפור בהישגי החינוך הערבי פורץ חלון הזדמנויות יוצא דופן ומחוייב המציאות להרחבת הנגישות, להשתלבות ולשותפות של החברה הערבית בישראל. הגיע הזמן לפתוח אותו לרווחה ולאמצו בלב שלם ובנפש חפצה.
אלי הורביץ הוא מנכ"ל קרן טראמפ הפועלת לשיפור הישגי החינוך הציבורי בישראל, בדגש על תחומי המתמטיקה והמדעים
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il