בשביל רוב אזרחי מדינת ישראל, היום (שלישי, 29 באוקטובר) הוא עוד יום רגיל. לא כך לאזרחים הערבים. לפני 57 שנה, בשנת 1956, ביום הראשון למלחמת סיני הידועה גם כ"מבצע קדש" וכ"מתקפה המשולשת" (שיתוף הפעולה בין ישראל, בריטניה וצרפת נגד מצרים), אירע טבח כפר קאסם. חיילי יחידה של משמר הגבול ירו למוות ב-48 נשים, גברים וילדים תושבי הכפר, ופצעו עוד 13. ממשלת ישראל, במקום להתמודד עם הטבח והשלכותיו הציבוריות, הוציאה צו איסור פרסום על עצם התרחשותו. שני חברי כנסת, מאיר וילנר ותופיק טובי (ולצדם לטיף דורי, שלא היה ח"כ), הגיעו לכפר למחרת, אספו ותיעדו את עדויות התושבים ודיברו על כך במליאת הכנסת. כך למעשה התפרסם דבר הטבח בתקשורת הבינלאומית, ובסופו של דבר גם במקומית. בשנת 1957 נערך משפט למבצעי הזוועה, והם נשפטו לתקופות מאסר ארוכות. כעבור שנה כולם כבר יצאו לחופשי.
מיד לאחר הטבח כתב המשורר נתן אלתרמן בעיתון "דבר": "לא תיתכן חברת אנוש אשר מקרה כזה לא יחרידנה כסיוט, ולא ירעיד בה, לפחות במעט, כסאות של מפקחים ומפקדים, גם ישירים וגם לא-ישירים, ולא ירעיש בה מושגים שנשתרשו ולא יזעיק מורי פיקוד והדרכה ולא יעיר בה את חשבון-הנפש-והאחריות, וזאת מחוץ לעונש שיחול על ראש עושי התועבה האסורים כדי שדברים כאלו לא יקרו אצלנו יותר. אף פעם".
האתגר של שי פירון
במשך כמעט 60 שנה סירבה ישראל לקחת אחריות על הטבח, והיא משקיעה מאמצים כדי להוריד אותו מסדר היום הציבורי. בשנת 2007, יותר מ-50 שנה לאחר הטבח, אמר נשיא המדינה שמעון פרס בביקור בכפר קאסם כי "קרה כאן בעבר אירוע קשה ביותר, שאנחנו מצטערים עליו מאוד".
אבל קבלת אחריות היא יותר ממשפט קטן בנאום צדדי. תושבי כפר קאסם מתאספים מדי שנה סביב האנדרטה שהם הקימו מכספם, ועורכים טקס זיכרון. לטקס מוזמנים שרי ממשלה, אך בעשור האחרון הם לא באים, וגם לפני כן כמעט לא באו. כאשר מדינה לוקחת אחריות על אירוע חשוב כל כך בעברה, אפשר לצפות שתקים בעצמה אנדרטה לזכר הנספים, בתיאום עם תושבי הכפר והרשות המקומית, תערוך את טקס הזיכרון השנתי ותכבד את זכר הנרצחים - ולא תשאיר זאת לתושבי הכפר כאילו זו בעיה שלהם בלבד.
חשוב מכך, המדינה חייבת ללמד את סיפור הטבח ואת לקחיו בתוכנית הלימודים הרשמית בבתי הספר, כדי שתלמידי ישראל יכירו את הכתם הנורא הזה בהיסטוריה. בשנת 1999 הורה שר החינוך דאז, יוסי שריד, להכליל את האירוע בתכנית הלימודים - אך השרים שבאו אחריו הוציאו את סיפור הטבח מסדר היום של מערכת החינוך, וכיום אין לכך כל התייחסות. בתוכנית ההכשרה לקצינים בבה"ד 1 מלמדים את הצוערים על הטבח ומסבירים את משמעותה של "פקודה בלתי חוקית בעליל" - אך רוב החיילים, כמו רוב האזרחים, צריכים, זכאים וחייבים להכיר את הסיפור. מן הראוי שהוא יהיה חלק מלימודי הליבה של מערכת החינוך בישראל.
שר החינוך החדש, שי פירון, דיבר על הצורך להכיר ולכבד את הקבוצות השונות במדינה. הנה מוטל לפתחו האתגר להורות על ציון האירוע בתכנית הלימודים. זה יכול להיות צעד בעל מסר חשוב לכל האזרחים והתלמידים, יהודים וערבים כאחד.
שירלי רקח ועבד כנעאנה הם מנהלים שותפים של מחלקת מדיניות שוויונית בעמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il